חַיָּל חָזַר מִשְׂדֵה הַקְרָב
גֶ'נִיפֶר, גֶ'נִי וְרוּת.
חַיָּל חָזַר מִשְׂדֵה הַקְרָב
יוֹנָה עָפָה מֵעַל עֵץ הַתּוּת.
הוּא הִקִישׁ עַל דַּלְתָּן שֶׁל שָׁלוֹש נְעָרוֹת,
גֶ'נִיפֶר, גֶ'נִי וְרוּת.
וְָהָעֶרֶב יָרַד, דָּעֲכוּ הָאוֹרוֹת.
יוֹנָה עָפָה מֵעַל עֵץ הַתּוּת.
הַבְּכִירָה פָּתְחָה אֶת דַלְתָּה לִרְוָחָה,
גֶ'נִיפֶר. ..
וְהִזְמִינָה אוֹתוֹ אֶל בֵּיתָה בְּשִׂמְחָה.
ויוֹנָה....
הַשְׁנִיָּה הִצִיעָה מִטָּה נוֹחָה,
וְהִנִיחָה גַּם כַּר, וְהֵבִיאָה שְׂמִיכָה.
הַצְּעִירָה, נַעֲרָה שְׁחַרְחָרָה ונָּאוָה,
נָתְנָה בּוֹ מַבָּט וְהִתְאַהֲבָה.
חַיָּל חָזַר מִשְׂדֵה הַקְּרָב,
וְיָדַע שֶׁלִבּוֹ שָׁבוּי עַכְשָׁו:
"אִם תַּעֲנִי עַל שָׁלוֹש שְׁאֵלוֹת",
הוּא אָמַר, "תִּהְיִי הַיָּפָה בַּכַּלוֹת"
הִיא אָמְרָה: אֶעֱנֶה עַל שָׁלוֹש שְׁאֵלוֹת
בִּתְנַאי שֶׁתִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת לֹא קַלּוֹת".
"מַה צוֹעֵק יוֹתֵר מִשׁוֹפָר,
וּמַה דוֹקֵר יוֹתֵר מִדַּרְדַּר?"
"מַה כָּבֵד מֵעוֹפֶרֶת, אִמְרִי,,
וּמַה טוֹב יוֹתֵר מִלֶּחֶם טָרִי?"
"מַה גָּבוֹהַ יוֹתֵר מִן הָעֵץ הָרָם?
וּמַה עָמוֹק יוֹתֵר מֵהַיָּם?"
הַשְּׁאֵלוֹת לֹא קַלּוֹת, אֲהוּבִי, הִיא עָנְתָה,
אַך לְכָל שְׁאֵלָה הַתְּשׁוּבָה הִיא פְּשׁוּטָה:
"בּוּשָׁה צוֹעֶקֶת יוֹתֵר מִשׁוֹפָר."
"רָעָב דּוֹקֵר יוֹתֵר מִדַּרְדַּר."
"כָּבֵד מֵעוֹפֶרֶת, הֲלוֹא הוּא הַחֵטְא."
"טוֹבָה מִן הַלֶּחֶם הִיא הָאֱמֶת."
"הַשָׁמַיִּם גְּבוֹהִים מִן הָעֵץ הָרָם
וְאַהֲבָתֵנוּ עֲמוּקָה מִן הַיָּם"
"עָנִית לִי נָכוֹן עַל שָׁלוֹש השְׁאֵלוֹת"
גֶ'נִיפֶר, גֶ'נִי וְרוּת.
"עוֹד הָעֶרֶב תִּהְיִי הַיָּפָה בַּכַּלּוֹת"
וְיוֹנָה עָפָה מֵעַל עֵץ הַתּוּת.
תמיד אהבתי שירי עם, שירים שעברו בעל פה מדור לדור בקולות שונים לקהלים שונים ושמרו במשך עשרות ואולי מאות שנים על הקסם שבהם - הם מקסימים אותי. אני לא מפסיקה להתפעל מן החכמה שבהם. ולפעמים ההומור החבוי בהם, ואני מקווה שהצלחתי להעביר את הקסם הזה גם בעברית.
