ציירתי מלכה

עם שמלה ארוכה
גלימה אדומה וכתר זהב.
רציתי לצייר על הכתר כוכב
אבל אמא אמרה: לא עכשיו,
לכי לישון, כבר מאוחר
הכוכב יחכה למחר.

אבל בלילה המלכה  נעלמה
עם השמלה והגלימה האדומה,
ועם כל הציור
שהיה בכלל עוד לא גמור.

כל הבוקר חיפשתי בכל הפינות
במגרות, בארונות,
על המיטה
ומתחת למיטה
אבל המלכה לא הייתה.

אבא אמר: אל תבכי, אין דבר,
תציירי לך מלכה חדשה ונגמר.
אמא אמרה: אולי הציור עף ברוח?
תראו: החלון פתוח.

הבטתי בחלון רק דקה
מיד ידעתי לאן נעלמה המלכה:
ואיפה המלכה שלי  עכשיו: 
פשוט מאד, היא יצאה לחפש לה כוכב.
בלילה המלכה הביטה בחלון.
בלי כוכב בכתר היא לא יכלה לישון.
כוכבי זהב נצנצו  ממולה.
היא רצתה כוכב בכתר שלה,

המלכה נאחזה בקרן אור שנשלחה לה
והחליקה עליה מלמטה למעלה.
מלכה מצוירת, קטנה וקלה
בקלות יכולה.

המלכה שלי בשמים עכשיו.

ובכתר שלה יש כוכב זהב.
אני מחכה,
בערב  תשלח אלי המלכה
חיוך, וקריצה, או אולי נשיקה.