היה איש שרצה כל מה שמצא
ותמיד רצה יותר.
לא ויתר.
יום אחד נפל לו כפתור בחולצה
חיפש את הכפתור ולא מצא.
הוא הלך לחנות
שמוכרים בה הכל בהזדמנות.
הוא עמד בתור
וקנה כפתור,
כמעט כבר שילם והלך.
פתאום נזכר ששכח
חוט ומחט לתפור את הכפתור
כסא, לשבת  בנחת ולתפור.
שולחן, כי כסא לא יכול בלי שולחן.
זהו הכל מוכן.
הוא הלך לשלם בקופה.
פתאום הוא נזכר: לשולחן אין מפה.
אין גם מפית.
וכוס וצלחת, וכף וכפית.
קפה, שיוכל להזמין חבר.
ועוגה. על עוגה אי אפשר לוותר.
ובקבוק יין טוב לשתות ולשמוח
גם גביעים. כי גביעים אסור לשכוח,

כל הזמן הוא מוצא בחנות עוד דברים
טובים ויפים, לא כל כך יקרים.
חפצים
שכולם נחוצים.
הוא עובר וקונה ובוחר
ולא גומר.
הוא עדיין עובר, ועדיין בוחר.
כשיגמור לִבְחור יצטרך לשלם - וזה כבר עניין אחר.