מתוך הספר הגדול של לאה נאור
אור הבוקר נכנס לחלון,
הציץ במיטה, נגע בווילון,
ליטף בובה וליטף את הדוב,
אמר לשניהם בוקר טוב, בוקר טוב,
העיר טרקטור צהוב שחנה בפינה,
נגע באלעד נגיעה עדינה,
ראה שאלעד עוד ישן, ואמר:
כבר בוקר, כבר אור,
כבר נורא מאוחר.
אלעד פקח עין ותיכף עצם
הסתובב לצד השני ונרדם.
באו קולות, מקהלה משונה –
תזמורת של כל ציפורי השכונה,
צפירת אוטובוס קצת עצבנית,
טרקטור, אמבולנס, טרטור מכונית,
מים זורמים, הרדיו צורח,
טלפון מצלצל בקול שמח.
דלת נטרקת, מזמזם לו קומקום,
אמא קוראת לאלעד שיקום...
אלעד פקח עין ותיכף עצם
הסתובב לצד השני ונרדם.
באו אבא ואמא להעיר את אלעד,
נשקו לו במצח, נגעו לו ביד,
אמרו בוקר טוב, מאוחר, קום מיד!!!
אלעד פקח עין ותיכף עצם
הסתובב לצד השני ונרדם.
פתאום בא עידו, החבר של אלעד.
לא אמר שום דבר. רק בא ועמד.
אלעד חייך: כבר קמתי מזמו
וברגע אחד היה מוכן.