איזו מנגינה היא המנגינה הנכונה
לאה נאור

בַּכְּפָר, אוּלַי בָּעִיר,
בְּיוֹם אָבִיב בָּהִיר
צִפְצְפָה צִפּוֹר קְטַנָּה
שִׁיר וּמַנְגִּינָה:
צִיף-צִיף-טִיר-טַר....
אֵיזֶה יוֹם יָפֶה וּבֹקֶר נֶהְדָּר.

פְּסַנְתֵּר כָּנָף גָּדוֹל
זָעַף בְּקוֹל:
מָה הִיא מְצַפְצֶפֶת?
הִיא מְזַיֶּפֶת,
הַחֲצוּפָה.
זוֹ מַנְגִּינָה
לֹא נְכוֹנָה.
וְלֹא יָפָה
דּוֹּ-רֶה- מִי-פָה!
הַצִּפּוֹרִים צִיְּצוּ: צִיף צוּף
חָצוּף!
לְכָל צִפּוֹר הֲכִי קְטַנָּה
יֵשׁ מַנְגִּינָה.
וְזֹאת הַמַּנְגִּינָה הַנְּכוֹנָה.
צִיף צִיף, צִפְצוּף!
אוּףףף!

בּוּם-בּוּם! רַעַם תֹּוף בְּקוֹל עָמוּם!
לֹא הֵבַנְתֶּם כְּלוּם.
בּוּם-בּוּם זֶה צְלִיל חָזָק. זֶה צְלִיל עָצוּם!
בּוּם!!!

טַח -טְרַח, קִשְׁקוּשׁ, צָחַק רָן הַקָּטָן.
צָרִיךְ רַק סִיר וְרַק מִכְסֶה,
אֶת הַצְּלִיל הֲכִי הֲכִי הֲכִי אֲנִי עוֹשֶׂה,
בְּקִשְׁקוּשׁ עִם סִיר, עִם כַּף וְעִם מִכְסֶה.
טְרְר-טְרְר, טִרְטֵר קֻמְקוּם רוֹתֵחַ
אֲנִי כּוֹעֵס אֲנִי רוֹתֵחַ
טְרְר-טְרְרְר הַצְּלִיל הֲכִי יָפֶה
הוּא כְּשֶׁאֲנִי מַרְתִּיחַ מַיִם לְקָפֶה.

טוּ-טוּ-רָה-רָה! צָפַר צוֹפָר שֶׁל מְכוֹנִית הַמִּשְׁטָרָה,
הַצְּלִיל הֲכִי נָכוֹן כְּשֶׁאֲנִי צוֹפֵר עַל עֲבֵרָה.
בֵּינְתַיִם זֹאת רַק אַזְהָרָה
טוּ-טוּ-רָע-רָעַ רָע רַע....

אוּ-הוּ-הוּ, רָגְשָׁה הָרוּחַ שֶׁסָּעֲרָה בָּעֲנָפִים.
מָה הֵם יוֹדְעִים בִּכְלָל עַל הַצְּלִילִים הֲכִי יָפִים?
אוּ-הוּ-הוּ-הוּ, עַל הֶעָלִים שֶׁבִּשְׂדֵרַת הַצַּפְצָפוֹת,
אֲנִי פּוֹרֶטֶת מַנְגִּינוֹת הֲכִי יָפוֹת.
שִׁמְעוּ! שִׁמְעוּ!
אוּ-הוּ-הוּ-הוּ!!!

טְרִי-לִי-לִי-לִי טְרִי-לִי-לִי-לִי, נִגֵּן חֲלִיל רוֹעִים,
טְרִי-לִי-לִי-לִי, טְרִי-לִי-לִי-לִי, אַתֶּם שׁוֹמְעִים?
טְרִי-לִי, כֻּלָּם יוֹדְעִים, טְרִי-לִי כֻּלָּם רוֹאִים,
הַמַּנְגִּינָה הַנְּכוֹנָה הִיא פֹּה בְּחָלִילִי, לִי-לִי
הִיא מִתְנַגֶּנֶת לִי-לִי-לִי בַּצְּלִיל שֶׁלִּי-לִי-לִי.

אֲבָל הַצִּפּוֹרִים בַּבֹּקֶר הַבָּהִיר,
הִמְשִׁיכוּ לְצַפְצֵף וְלֹא חָדְלוּ לָשִׁיר.
לִוּוּ אוֹתָם כָּל כְּלֵי הַנְּגִינָה
וְכָל הָרְעָשִׁים וְהַקּוֹלוֹת שֶׁבַּשְּׁכוּנָה.

תַּחַת עֵץ הַצַּפְצָפָה
יָשְׁבָה יַלְדָּה יָפָה,
יַלְדָּה קְטַנָּה.
וְהִיא אָמְרָה: אֲנִי שׁוֹמַעַת מַנְגִּינָה.
כָּל מַנְגִּינָה שֶׁמִּתְנַגֶּנֶת בַּגִּנָּה וּבִשְׁכוּנָה,
בְּכָל פִּנָּה -
בִּשְׁבִילִי
הִיא נְכוֹנָה.

כֵּן, כָּל הַמַּנְגִּינוֹת
בִּשְׁבִילִי הֵן נְכוֹנוֹת.

בכפר, אולי בעיר,
ביום אביב בהיר
צפצפה ציפור קטנה
שיר ומנגינה:
ציף ציף טיר טר....
איזה יום יפה ובוקר נהדר.

פסנתר כנף גדול
זעף בקול:
מה היא מצפצפת?
היא מזייפת,
החצופה.
זו מנגינה
לא נכונה.
ולא יפה
דו-רה- מי-פה!
הציפורים צייצו: ציף צוף
חצוף!
לכל ציפור הכי קטנה
יש מנגינה.
וזאת המנגינה הנכונה.
ציף ציף, ציפצוף!
אוףףף!

בןם בום! רעם תוף בקול עמום!
לא הבנתם כלום.
בום בום זה צליל חזק. זה צליל עצום!
בום!!!

טח -טרח, קשקוש, צחק רן הקטן.
צריך רק סיר ורק מכסה,
את הצליל הכי הכי הכי אני עושה,
בקשקוש עם סיר, עם כף ועם מכסה.
טרר טרר, טרטר קומקום רותח
אני כועס אני רותח
טרר טררר הצליל הכי יפה
הוא כשאני מרתיח מים לקפה.

טו טו רה רה! צפר צופר של מכונית המשטרה,
הצליל הכי נכון כשאני צופר על עברה.
בינתיים זאת רק אזהרה
טו טו רע רע רע רע....

או הו הו, רגשה הרוח שסערה בענפים.
מה הם יודעים בכלל על הצלילים הכי יפים?
או הו הו הו, על העלים שבשדרת הצפצפות,
אני פורטת מנגינות הכי יפות.
שמעו! שמעו!
או הו הו הו!!!
טרי לי לי לי טרי לי לי לי, ניגן חליל רועים,
טרי לי לי לי, טרי לי לי לי, אתם שומעים?
לי לי, כולם יודעים, לי-לי כולם רואים
המנגינה הנכונה היא פה בחלילי, לי לי
היא מתנגנת לי-לי-לי בצליל שלי-לי-לי.

אבל הציפורים בבוקר הבהיר,
המשיכו לצפצף ולא חדלו לשיר.
ליוו אותם כל כלי הנגינה
וכל הרעשים והקולות שבשכונה.
תחת עץ הצפצפה ישבה ילדה יפה, ילדה קטנה
והיא אמרה: אני שומעת מנגינה בכל בכל פינה.
וכל מנגינה שמתנגנת בגינה ובשכונה,
בכל פינה -
בשבילי היא נכונה.

כן, כל המנגינות
בשבילי הן נכונות.