המנגינה של רננה
לאה נאור
 
 

 

 
 
רננה אהבה נגינה.
(אולי בגלל שקראו לה רננה.)
בבוקר כשצחצחה שיניים
פתחה את הברז וניגנו לה המים.
עם כל צעד זימרו לה סוליות הנעליים.
הדלת שרקה לה מנגינה קטנה
הכסא חרק לה: בוקר טוב רננה.
היא ניגנה על הכוס בכפית
על השולחן היא ניגנה במפית
היא ניגנה במכסה על הסיר,
היא ניגנה במזלג על הקיר,
היא ניגנה על צלחת ועל מלחיה
היא ניגנה אפילו על הפומפייה.
אבא אמר: די!
זה כבר יותר מדי!!!
הרעש גדול
וקשה לי לסבול.
צאי החוצה! מהר!
רננה נעלבה ויצאה לחצר,
ובדרך ניגנה במקל על גדר,
בידיים
היא נגנה על הברכים,
ובכפות רגליים יחפות
היא ניגנה על אבני המרצפות.
 
 
על ענף של עץ בגינה
הקשיבה לה יונהר  קטנה.
היונה התעניינה: מה קרה, רננה?
רננה סיפרה הכל ליונה הלבנה,
כי יונה קטנה מבינה..
 
היונה נפנפה בכנפה,
ונתנה לה נוצה לבנה ויפה.
 
היונה צייצה: זאת לא סתם נוצה.
תנגני בה כל מנגינה שאת רוצה.
את יכולה לנגן עליה
מנגינות שאבא לא שומע.
הנוצה הלבנה היא נוצת פלאים,
מנגנת מנגינות שהגדולים אינם שומעים.
כשתנגני על הנוצה אעוף אליך גם אני
ואצטרף בקול שני,
וכל  חברותי הציפורים הקלילות
יצטרפו בעוד המון קולות.
 
רננה ניגנה על הנוצה הקטנה
מנגינה אחרי מנגינה.
ואבא לא התעצבן
ואמא לא התעצבנה.
ומאה צפרי שיר קלות
הצטרפו במאה קולות.
 
רננה סיפרה לי הכל בסוד
ואני התפלאתי מאד:
מי ראה ומי שמע שמנגנים על נוצה?
רננה חייכה:
מי שרצה!