מתוך הספר "הכוכבים הנוצצים"

אגדות יוון על גלגל המזלות

 

  האלה אפרודיטה שיחקה בגולות עם בנה ארוס. במקום גולות הם השתמשו באגוזים וניסו ללמד את היונה שלהם לדחוף את האגוזים במקור ולהצטרף למשחק.
"הביטי, הביטי, היא משחקת" התרגש ארוס.
היונה דחפה מעט את האגוז של אפרודיטה ואז התרוממה, התיישבה לה על ענף התבוננה בהם מרחוק. ארוס הידק אצבע ואגודל ושלח בכוח את האגוז שלו. הוא פגע באגוז של אפרודיטה והעיפו למרחק.
"ניצחתי, ניצחתי!" קרא ארוס.
"יפה מאד" חייכה אימו "ועכשיו רוץ ושחק לך לבדך ואני אנוח לי בצל."
"אני הולך ליער לצוד בקשת החדשה ובחיצים החדשים שלי."
"בסדר, אבל היזהר, ארוס, הצעצועים האלה מסוכנים."
ארוס רץ אל היער ואפרודיטה שכבה לנוח על העשב הרך. המיית היונה ופכפוך מי הנחל נשמעו לה כשיר ערש. פרפרים ריחפו סביבה ושמרו על שנתה.
ואז נשמעה צעקה של פחד. הפרפרים התעופפו בבהלה. אפרודיטה נחרדה משנתה וראתה את ארוס מגיע בריצה מבוהלת מן היער.
"ברחי" צעק "מפלצת רודפת אחרי. רוצי והתחבאי!"
"איזו מפלצת?"
"יש לה ראש של דרקון ועיניים אדומות כאש. במקום ידיים ורגליים יש לה מאות נחשים מתפתלים. היא התחבאה ביער וארבה לי שם."
"זהו טיפון, אויב האלים.
"הוא בא. הוא רוצה להרוג אותנו."
"נברח!"
אפרודיטה וארוס נמלטו, נפחדים ונושמים בכבדות. מאחוריהם שמעו את נפץ ענפי העצים הנשברים בדרכו של טיפון הדוהר ביער. חיות וציפורים חלפו על פניהם, מבקשות להן מסתור.
פתאום נעצרו. הם הגיעו אל הים ולא היה להם עוד לאן להימלט. לפניהם השתרע הים האינסופי ומאחוריהם התקרב טיפון.
"זה סופנו. נסה להיות אמיץ, בני." אמרה אפרודיטה.
הם עמדו נואשים ורועדים, מחכים לטיפון שיבוא ויבלע אותם חיים. קול נפץ פסיעותיו הלכו והתקרבו. ואז, בדיוק ברגע הנכון הופיעו שני דולפינים גדולים ומבריקים בין הגלים אשר לפניהם, מדלגים בתוך המים.
פוסיידון, אל הים, התרומם מתוך המים, אוחז בידו את הקלשון שלו בעל שלוש השיניים.
"עלו על גב הדולפינים," אמר. "הדולפינים יצילו אתכם. טיפון לא יעז לרדוף אחריכם אל תוך הים."
כאשר הגיע טיפון, מתנשם ומתנשף אל החוף כבר הפליגו אפרודיטה וארוס בנה בבטחה אל תוך הים. הדרקון נשאר על החוף, כועס ואובד עצות. הוא הניד את אגרופי הנחשים שלו, נהם ושאג, אבל לא יכול לעשות דבר. הוא הרים את ראשו, שרק שריקה מקפיאת דם לעבר זאוס, ואז ראה קבוצת כוכבים חדשה שצורתה צורת דולפין מזהירה בשמים מעל ראשו.