מתוך הספר "הכוכבים הנוצצים"

אגדות יון על גלגל המזלות

באי כרתים, על מדרונות העשב של הר אידה, במקום שרוחות הלוחמים נהגו לחזור אל פני האדמה ולהתאמן בחרבות ובחניתות רעתה לה עז. אמלתיאה שמה. בשקט לעסה את העשב אשר בקצה המדרון. נערה צעירה ושמה מליסה באה למקום המרעה, נושאת כדי דבש זהוב. "הביטי אמלתיאה" אמרה "הבאתי דבש לארוחת הבוקר.
פתאום השתררה דממה באויר. כל היצורים שעל ההר עצרו את נשימתם: האלה רֵיאָה מלכת השמים ירדה בכבודה ובעצמה ארצה. בזרועותיה נשאה תינוק עטוף בצעיף.
מליסה החוותה לה קידה, אך להפתעתה פרצה האלה ריאָה בבכי מר והושיטה לה את התינוק שבזרועותיה. "מליסה, אנא עזרי לתינוק שלי" בכתה האלה. "אביו, מלך האלים קרונוס, חושש שאחד מבניו יגרש אותו ממלכתו ויגזול ממנו את כתרו. לכן, בכל פעם שנולד לנו תינוק חוטף אותו קרונוס, אביו, ובולע אותו. אנא, עזרי לי להציל את חייו של התינוק הזה. זאוס שמו."
מליסה חייכה אל התינוק. "אל תדאגי, גברתי,אני אשמור על זאוס למענך."
רֵיאָה לקחה אבן גדולה, עטפה אותה בצעיפו של זאוס ונשאה את האבן בזרועותיה אל השמים. קרונוס, בעלה, חשב כי זאוס הוא העטוף בצעיף. הוא פער את פיו הענקי ובלע את האבן עם הצעיף.
למטה, על האדמה, הניחה מליסה את זאוס הקטן בעריסת זהב. בכל יום הייתה העז אֲמַלְתִּיאָה מיניקה אותו מחלבה. הלוחמים הוסיפו לרקוד ולצעוק, וקולותיהם החרישו את קול צחוקו ובכיו של התינוק, וכך לא ידע קרונוס שבנו עדיין חי. כאשר גדל הנער היה נוהג לפעמים להתגושש עם העז אמלתיאה. הוא היה אוחז בקרניה ומנסה להכריעה ארצה. יום אחד,בעת שהתגוששו, שמע פתאום זאוס קול חריקה, אחת מקרניה של אֲמַלְתִּיאָה נשברה ונשארה בידו. "זהו אות בשבילי," אמר זאוס, "הגיע הזמן להעניש את אבי האכזר ולהציל את אחי ואחיותי שנבלעו בבטנו."
הוא ניגש אל מליסה והושיט לה את הקרן השבורה. "שמרי על הקרן הזאת, מליסה," אמר "יש קסם בקרן הזאת. זוהי קרן השפע, והיא תעניק לך שפע מזון ומשקה עד עולם. עלי ללכת עתה, אבל יבוא יום ואקח את העז אֲמַלְתִּיאָה אלי. אל השמים."
במשך שנים רבות התנהלו בשמים קרבות עזים. זאוס נלחם באביו האכזר, קרונוס עד שהציל את אחיו.
למטה, על מדרונות הר אידה, נמשכו להם החיים השלווים כרגיל. יום אחד שמעה אמלתיאה את קולו של זאוס, אבי האלים, קורא לה: "אמלתיאה, בואי אלי. שמור לך מקום לצדי בשמים.".
עד היום מנתרת לה אמלתיאה, העז שהיניקה את האל זאוס מחלבה, בשדות השמים הרחבים, והיא קבוצת הכוכבים גדי, המאירה לעד.