מתוך הספר "הכוכבים הנוצצים"

אגדות יוון על גלגל המזלות

 למעלה, במעלה המדרגות שטופות השמש של הר אולימפוס היו קסטור ופולוקס, בניו התאומים של זאוס, מתאמנים בתחרויות ספורט. הם נאבקו, התגוששו, רצו, קפצו ויידו רמחים. כל אחד מהם היה ידידו הטוב ביותר ויריבו הקשוח ביותר של אחיו. קסטור הצליח יותר בכמה מן התחרויות ופולוקס הצליח באחרות, אבל ברוב התחרויות היו כוחותיהם שקולים וקולותיהם העליזים הדהדו על פני האולימפוס.
למטה, מתחת לפסגת האולימפוס היו השמים מכוסים עננים שחורים והים געש והתערבל בסערה פראית. בין הגלים האפלים נסחפה סירה קטנה, המפרש הקרוע היה שמוט לאורך התורן. מיותר. נער בודד, איפיס שמו, נאבק במשוטים וניסה להעביר את הסירה דרך החשכה הנוראה אל חוף מבטחים. סירתו הייתה טעונה כדי שמן, והם התגלגלו והתנגשו זה בזה כאשר הכו הגלים בסירה. גשם שטף את פניו, וגלי הים הקרים הציפו את קרקעית הסירה.
פתאום פגע גל גדול בדפנות הסירה והיא נטתה על צדה. המשוטים נשברו בידיו של איפיס ונגרפו אל תוך החשכה. הוא הרכין את ראשו ונאנח: איזו תקווה נותרה לי להינצל ממות? לו רק יכולתי לראות משהו בחשכה הזאת הייתי מוצא לי מקום מחסה למשך הלילה. שם הייתי משליך עוגן וישן עד שתחלוף הסערה. אבל הלילה שחור כזפת, ועוד מעט הגלים ינפצו את הסירה שלי אל הסלעים."
הרוח המשיכה לילל והגלים נהמו והכו בסירה הקטנה. איפיס נפל על ברכיו, נשא את ידיו והתפלל: "הו זאוס, עזור לי, רחם עלי ושלח לי מעט אור."
פתאום, כמו קרני תקווה, הופיעו שני אורות תאומים בתוך החשכה. הם ריחפו מעל לתורן, נעים כמו שני מתאגרפים, או כמו שני רצים בתחרות. אורם הספיק לאיפיס למצוא דרך בים אל בין הסלעים, ושם מצא לו מקום מחסה מרוחות הסערה. קרקע הים הייתה חולית והוא יכול היה להטיל את העוגן למשך הלילה. איפיס ירד על ברכיו והודה לזאוס על הצלתו. ואז, תשוש ממאמץ, שקע בשינה עמוקה.
למעלה, על האולימפוס, פיהקו קסטור ופולוקס והתמתחו באנחה:
"בוא, אחי" אמר קסטור "גם אנחנו זקוקים למנוחה. לעזור לבני אדם הוא הספורט הקשה ביותר. קשה להיות קרן אור באפלה."
פולוקס לא ענה. הוא היה שקוע בתרדמה עמוקה.