מתוך הספר "הכוכבים הנוצצים"

אגדות יוון על גלגל הזמלות

אריה אכזרי חי על פני הירח. הוא גר במערה בתוך סלע אפור. בלילה ישן בפינת המערה, מכווץ מפני הקור וביום יצא לציד. אך לא היה לו די מזון על פני הירח הקרח, והוא נעשה רעב ואכזרי יותר ויותר. לבסוף, כאשר לא יכול עוד לשאת את רעבונו, רבץ דרוך וחיכה עד אשר ראה את מלכת הירח, סלנה, עוברת במרכבתה. האריה זינק והתנפל על אחד מסוסי המרכבה. סלנה הצליפה בו בשוט שבידה, מרכבת הירח חלפה כברק והתרחקה מאזור הסכנה.
האריה איבד את אחיזתו בקרקע הירח ונפל למטה כמו כוכב נופל. הוא נפל על פני האדמה בנמאה אשר ביוון. כמו כל בני משפחת החתולים נפל האריה על רגליו ולכן לא נפגע. הוא הצליף בזנבו והביט סביבו בעייניו הצהובות והזועמות. עדיין היה רעב מאד. הוא ראה עץ זית, מערה וילד משחק. האריה זינק על הילד, גרר אותו למערה וטרף אותו. מעתה חי במערה והיה ניזון מבשר אדם.
עברה שנה. הרקולס הגיבור עבר במקום ההוא וראה את אבי הילד, איכר עני, יושב לרגלי עץ הזית, עדיין מתאבל על בנו.
"עזור לי לכרות את העץ הזה" אמר הרקולס "אני אעשה ממנו אלה ענקית, ואהרוג את האריה למענך."
"לא תוכל" אמר האב הזקן "עורו חזק מאד. הנשק שבידי בני האדם אינו מסוגל לפגוע בו. לא אלות ולא אבנים, לא חניתות ולא חיצים או סכינים."
"בכל זאת עזור לי" אמר הרקולס.
הם כרתו את העץ והכינו אלה גדולה. לאחר שסיימו את מלאכתם יצא האריה מן המערה. הרקולס הניף במהירות את האלה והכה בו, לא בראשו אלא בקצה חוטמו. האריה רץ מבוהל אל מאורתו והוא מתעטש ומרוגז. הרקולס רדף אחריו אל תוך המאורה.
בחוץ שמע אבי הילד קולות שאגה ורעש של מאבק נורא ואז השתררה דומיה. לא היה ספק בלבו שהרקולס נטרף. הוא כבר פנה ללכת בעצב לביתו כאשר יצא הרקולס מן המערה, עוטה את עור האריה כגלימה ונושא את ראשו של האריה על ראשו כקסדה. הרקולס נאבק עם האריה הנורא והרג אותו בידיו, ואחר כך השתמש בציפרניו החדות של האריה כדי להסיר את עורו מעליו.
אבי הילד התבונן בו נדהם, ותדהמתו גברה כאשר שמע את קולו של זאוס בוקע מן השמים: "יפה עשית, הרקולס בני. לכבוד ניצחונך הגדול אקבע קבוצת כוכבים חדשה בשמים. מזל אריה.