מתוך הספר  הכוכבים הנוצצים

אגדות יוון על גלגל המזלות

הערב ירד. כל נימפות היער כבר חזרו לביתן, רק פרספונה לבדה נשארה בשדה שליד היער. וקטפה לה זר פרחים, ובינתיים היא ניסתר לעזור לאיכר למצוא חזירון שאבד לו. החזירון התרחק מאימו ותעה בין העצים לחפש בלוטים.
פרספונה מצאה אותו, השליכה את הפרחים מידיה, חבקה את החזירון והחזירה אותו לבעליו,
האיש פנה לביתו שמח, נוהג לפניו את האם המאושרת, החזירה, ואת גוריה.
פתאום שמע האיכר את פרספונה זועקת לעזרה. הוא חזר בריצה ונדהם לראות כי בשדה נפער בור, והיה ללוע ענק המוליך אל התהום. מתוך הלוע הפעור יצאה מרכבה רתומה לארבעה סוסים שחורים כלילה. האיכר המבוהל ראה את הנוהג במרכבה, מחזיק את פרספונה תחת זרועו , מסובב את המרכבה וחוזר בדהרה אל תוך התהום השחורה. הבור נסגר אחריו והשדה השתרע ירוק ושקט כמקודם. כאילו לא קרה דבר.
קול זעקתה של פרספונה הגיע עד ראש האולימפוס, אל אימה, האלה דמטר, אלת היבול והצמיחה. היא מיהרה לרדת אל האדמה להציל את בתה אך איחרה. היא מצאה על פני השדה רק איכר מבוהל עם החזירים שלו. האיכר סיפר לה על האדמה שנפתחה ועל המרכבה שעלתה מן השאול ועל הרַכָּב הענק שלקח את בתה.
"זה היה הָדֶס, מלך השאול" נאנחה דמטר, "הדס חטף את פרספונה. איך אוכל להשיב אותה אלי אי פעם?"
דמטר ביקשה את עזרתו של זאוס. אך גם אבי האלים לא יכול היה לעזור כי פרספונה אכלה בשאול ששה גרעיני רימונים, וכל מי שאוכל ממאכלי השאול חייב להישאר שם לעולם.
לבה של דמטר נשבר. היא סירבה לחזור אל ראש האולימפוס. היא ישבה במקום הקר ביותר על פני האדמה, לבושה כקבצנית זקנה והתאבלה על בתה.
הזמן עבר. בהעדרה של אלת היבול לא יכלו צמחים לצמוח. בכל מקום על פני האדמה נבלו הצמחים. שדות וגנים הפכו שממה, בני האדם רעבו וצעקותיהם הגיעו עד האולימפוס. זאוס כינס אספת אלים כדי לטכס עצה איך לשבור את כוחו של הדס ולהחזיר את פרספונה אל אימה למרות שאכלה מפירות השאול. האלים החליטו שפרספונה תיאלץ להישאר בשאול ששה חדשים בכל שנה, בגלל ששה גרעיני הרימונים שאכלה בשאול. בחדשים האלה ישירו הצמחים על עליהם ויהיו נתונים בתרדמה, כי דמטר תהיה שרויה בצער על שבתה רחוקה ממנה. בששת החדשים האחרים תעלה פרספונה על פני האדמה. ולעת בואה, באביב, יתעוררו הצמחים, השדות הגנים לחיים. ובשדות ובגנים יבשילו היבולים.
וזאוס קבע קבוצת כוכבים חדשה בשמים: מזל בתולה, לכבודה של פרספונה.