לדודה דינה יש דלת פתוחה.
ילדים וילדות מתקבלים בשמחה.
כדאי, דודה דינה תמיד לצדך.

ריח של עוגה טובה,
פורץ מתוך הבית וממלא את הסביבה.
הילדים אוהבים לבוא אל דודה דינה
לראות מה הכינה:
עוגייה, לביבה,
או עצה טובה.
מקבלים שוקולד, או עוגה, או גלידה –
מתנה קטנה, מחמאה נחמדה,
ואומרים לדודה דינה תודה.

יום אחד הילדים נכנסו לחצר
ומיד הרגישו שמשהו חסר.
איפה ריח השוקולד הטוב
שמילא את החצר ונשפך אל הרחוב?
גם הבית של דינה היה קצת מוזר:
שקט ונקי, המטבח מסודר
אין סיר על האש, המטבח פתאום קר.
מה קרה לדודה דינה?
שום דבר היא לא הכינה.
דודה דינה משתעלת.
היא היום לא מבשלת.
רק שוכבת במיטה
עם כוס תה וממחטה.

מתאספים הילדים הקטנים והגדולים,
ואומרים: את תנוחי - ואנחנו המטפלים.
הם מנקים ומבשלים,
וגם מאכילים,
מספרים סיפורים,
מביאים לה ספרים,
מביאים זר פרחים שהכינו רק לה.
מציגים הצגה שכתבו בשבילה.
מציירים ציורים ושרים לה שירים
דואגים שתאכל ותשתה ותבריא.
ומפנקים באהבה
את דודה דינה הטובה.

הקטנים מטפלים בה ממש כמו גדולים,
והגדולים מפנקים ומטפלים ומכינים -
כמו שהיא טיפלה בהם
כשהיו קטנים.

הטיפול היה מצוין ומשובח
דודה דינה הבריאה ואמרה להם כך:
תודה רבה למנקים,
למטפלים, למפנקים,
למציגים, לטבחים,
לציורים ולפרחים.
עם כאלה מטפלים
כדאי לפעמים להיות קצת חולים.
תודה לכולכם. כבר קצת מאוחר,
לכו לשלום ובואו מחר.

הילדים נפרדו והלכו לדרכם
אבל למחרת שוב באו כולם.

עוד בקצה הרחוב
הריחו כולם את הריח הטוב:
הריח הנפלא המתוק והנחמד
של העוגה הכי טובה, עוגת משוקולד.
הם ידעו שדודה דינה
כבר אפתה וכבר הכינה,
יש לה בשבילכם נשיקה, לביבה,
פרוסה של עוגה, או עצה טובה.
חיוך, לטיפה, אולי גם ארוחה
והלב פתוח, והדלת פתוחה!
וילדים וילדות מתקבלים בברכה.
איזו שמחה!