תפוח בדבש
לאה נאור
(מתוך התכנית "חג לי" ערב ראש השנה תשל"ד 1973)
למה אוכלים בראש השנה תפוח טבול בדבש?
הדבש, כדי שתהיה לנו שנה מתוקה. אבל בשביל מה התפוח?
פעם, כשהיה המלאך גבריאל עסוק בשקילת המעשים הטובים והמעשים הרעים על המאזניים שבשמים, שלח את ידו לקחת חבילה של מעשים טובים ומצא... תפוח, תפוח אמיתי, אדום לחיים מזן יונתן.
"איך הגעת הנה?" התפלא המלאך גבריאל.
"זה באמת היה די קשה," אמר התפוח.
"ודווקא בערמת המעשים הטובים?"
"אני תפוח די טוב," נעלב התפוח. "יש לי טענות לקדוש ברוך הוא. באתי להגיד שלו ש..."
"אל תתרגש," אמר המלאך גבריאל. "מה באת להגיד לו?"
"שאני מקופח. כל התפוחים מקופחים. תראה איך מתייחסים לקרובים שלי. האתרוג, למשל, בחג הסוכות מניחים אותו בקופסה מרופדת ומקושטת, מכבדים אותו, והוא מר. טעמת אותו פעם? והאגוזים בפסח – קטנים וקשים, וכל הילדים משחקים בהם. ואני? אף אחד לא שם לב אלי. בכלל. אף פעם."
"מה זה? מי מפריע את עבודת הקודש?" נשמע פתאום קול מכיסא הכבוד.
"זה תפוח אחד. טוען שהוא מקופח"
"אין פנאי לשמוע אותו עכשיו, אנחנו צריכים לגמור את שקילת המעשים הטובים עד הערב."
"אבל אדון אדונַי, תראה את האתרוג בסוכות והשקדים בט"ו בשבט, והאגוזים בפסח, והירק בשבועות... רק אני..."
אולי נמאס לקדוש ברוך הוא, ואולי נמאס למלאך גבריאל, אבל מישהו אחז בתפוח וזרק אותו למטה.
טרח.
התפוח נפל ישר לתוך קערת דבש של משפחה שישבה אל שולחן החג.
"הי, תפוח נפל לתוך הדבש!" קרא יונתן הקטן, "איזה תפוח יפה!"
"מה זה? איך הגיע לכאן התפוח הזה?" התפלאו ההורים.
"אלוהים שלח לי אותו מהשמים," אמר הבן הצעיר, וידע שזאת האמת.
"אתה חושב שאין לאלוהים דאגות אחרות בראש השנה, רק לשלוח לך תפוחים?" צחקה אמא. כי, אתם יודעים, המבוגרים לא תמיד מבינים באמת.
אבל יונתן לא ענה. הוא הרים את התפוח מתוך צלוחית הדבש, ואכל אותו. טעם גן עדן.
"מוזר," הוא חשב. "תפוח טבול בדבש, וגם התפוח וגם הדבש מתוקים כפליים."
אולי יספרו לכם גם סיבות אחרות מדוע אוכלים בראש השנה תפוח טבול בדבש, אבל יונתן ואני יודעים. זאת הסיבה האמיתית.