ספור לפסח, מתוך הספר "חג לי"

אני לא יודע איך זה אצלכם. אבל אצלנו למצוא את האפיקומן היתה בעיה קשה. אודי סיפר לי שסבא שלו מחביא המון אפיקומנים, כמספר הנכדים שלו. וכל נכד מוצא אפיקומן ומבקש מתנה. אבל סבא שלי מחביא רק אפיקומן אחד. אני הצלחתי רק פעם אחת למצוא את האפיקומן. וגם אז לא קיבלתי מתנה. זה היה ככה:
מתחילת הסדר לא גרעתי עין מסבא לראות איפה הוא מחביא את האפיקומן. בשנה שעברה הוא החביא אותו מתחת למפה. שחר מצא אותו ןקיבל כדורגל. לפני שנתים הוא החביא בין הדפים של ההגדה. יעל מצאה אותו וקבלה ספר עם ציורים לצביעה. והשנה?
הצצתי מתחת לשולחן לראות אולי הוא מעביר את האפיקומן לסבתא. שחר חיפש מתחת למפה, ויעל הפכה את ההגדה. לא מצאנו. זחלנו על הרצפה, בדקנו מתחת לכסאות וכל סדק בקיר, והאפיקומן איננו. שחר אמר שאול האפיקומן מודבק בדבק לתחתית השולחן. יעל חשבה שהוא מוכרח לניות בנעלים של סבא.
פתאום ידעתי איפה האפיקומן. ראיתי שסבא חובש כובע על הכיפה שלו.
"סבא, תוריד רגע את הכובע," אמרתי לו.
סבא חייך והסיר את הכובע. וזה היה די מצחיק לראות יהודי נכבד עם זקן לבן, כיפה, ועל הכיפה חתיכת מצה, האפיקומן.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי למצוא אותו, אבל המראה של סבא עם האפיקומן על הראש כל כך הצחיק אותי, ושכחתי לבקש מתנה.