הילד שמצא את כד השמן
לאה נאור
סיפור לחג החנוכה. עיבוד מתוך הספר "חג שמח בכל בית"
בית המקדש היה הרוס ושומם, השערים היו שרופים, ובחצרות צמחו עשבים וקוצים. כל חפצי הקודש, מנורת הזהב וכל כלי המקדש נעלמו ואינם. רק אבנים שחורות ועצים שרופים, שברי קירות, קוצים ועשבי בר היו בבית המקדש. יהודה המכבי, והאנשים שבאו אתו, החלו מיד בעבודה. הם ניקו את החצרות, והתחילו לפנות את הקירות השבורים והשערים השרופים. פתאום הם ראו ילד מתחבא בפינה:
- הי, ילד מה אתה עושה כאן?
- אני… אני עוזר…
- לך מכאן מהר, זה לא מקום לילדים קטנים.
הילד נבהל וברח והתחבא..
הוא חיכה, נרגש כולו, וכשהיה בטוח שאיש אינו שם לב אליו, התחיל לעקור את העשבים שסביבו. פתאום, בגומה שעל יד הקיר, בין העשבים, הוא מצא כד חרס קטן ישן מאד. כשהרים אותו הרגיש שהכד הקטן היה מלא בנוזל. הכד היה סגור וחתום בחותמת.
הילד הניח את הכד בצד והמשיך בעבודתו.
כאשר שקעה השמש, וכל האנשים שעבדו בבית המקדש הלכו לביתם לקח הילד את כד החרס הקטן ויצא ממחבואו. החושך כבר ירד. המבוגרים כבר הלכו. רק איש אחד עדין עמד, לטף בידו את האבנים השרופות, והיה שקוע במחשבות. הילד הכיר את האיש מיד, זה היה יהודה המכבי.
הוא נגש ואמר בקול נרגש.
- שלום, המפקד.
- ערב טוב, ילד, מה אתה עושה פה? התפלא יהודה המכבי.
- אני עזרתי לנקות ומצאתי את זה.
והוא נתן ליהודה המכבי את כד החרס הקטן.
יהודה הסתכל בכד, הפך אותו בכף היד ואמר בהתרגשות גדולה:
- זהו כד שמן מבית המקדש, סגור וחתום בחותמת הכהן הגדול. אתה מצאת את השריד היחיד השלם שנשאר מבית המקדש. תודה לך, ילד, אתה יודע שהאור הוא הדבר החשוב ביותר בעולם? כשאלוהים ברא את העולם, מה היה הדבר הראשון שברא?
- את האור. ביום הראשון הוא ברא את האור! צהל הילד.
- נכון מאד, הלוא כתוב "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". אני מבטיח לך שביום חנוכת בית המקדש, הכלי הראשון שנביא לבית המקדש תהיה מנורה של זהב, ובשמן הזה נדליק אור.
ובאמת בחגיגת החנכה, ביום שחנכו את בית המקדש, הביא הכהן הגדול מנורת זהב, פתח את כד השמן הקטן, ויצק מתוכו מעט שמן למנורה והדליק אור. כולם חשבו שמעט השמן בכד יספיק ליום אחד, אבל השמן הספיק בדיוק לשמונה ימים. בגלל אנו מדליקים נרות חנוכה שמונה ימים.
ומה קרה לילד?
כשנגמרה העבודה ונערכה חגיגת חנכת הבית, יהודה המכבי חיפש את הילד שמצא את כד השמן, אבל הילד לא היה שם ועד היום הזה אף אחד לא יודע מה היה שמו.
- אולי קראו לילד אור, או אורי, אולי אוריה, ואולי על שמו קוראים לחנוכה חג האורים? שאלה אורה הקטנה. טובה הגננת לטפה אותה על הראש ואמרה:
- אולי, מי יודע?