סבתא נחשו
לאה נאור
מתוך הספר "צידה לדרך"
כשסבתא "נחשו" מבקרת –
מתאספים הילדים כמו דבורים בכוורת:
הגיעה! הגיעה! סבתא הגיעה!
וכולם מתאספים לראות מה הביאה.
היא קנתה מתנות ליעל ומיכל
לגיל וליוסי, וגם לתמה,
וכשלא נשארו לה יותר נכדים
קנתה מתנה קטנה לעצמה.
"מה פתאום לעצמך?" התפלאו הילדים,
"מה את בכלל צריכה?"
"משהו מיוחד," סבתא אמרה,
הביטה בהם וחייכה.
"מה יכולת כבר לקנות?" שאלו הילדים.
סבתא אמרה: "לא חשוב."
"אבל מה בכל זאת?" התעקשו הילדים.
סבתא חייכה: "נחשו".
ישבו הילדים וחשבו, וחשבו:
מה כבר סבתות צריכות כל כך?
כרגיל התחיל גיל: "את קנית... את קנית...
מכשיר חשמלי למטבח.
שיהיה משוכלל שיהיה חשמלי,
שיהיה תענוג לבשל בשבילי."
"לא, מה פתאום?" אמרה תמה.
"את בטח קנית לך שמלה אדומה,
הסתכלי מה את לובשת!
את בטח נורא מתביישת!"
יעל אמרה: "אני יודעת.
את בטח קנית לך טבעת.
אולי צמיד, או שרשרת,
איזו מתנה נהדרת!"
"ספר מותח!" החליטה מיכל
"סיפור מסעות יוצא מן הכלל.
מלחים אמיצים משיטים אניות
לחפש אוצרות במערות סודיות..."
יוסי אמר: "אולי ספר עצוב?
על ילדה יתומה ועל גור עזוב?"
"קנית טלוויזיה, אני בטוחה."
"אולי סתם קנית לך שמיכה?"
סבתא חייכה:
"לא ניחשתם הפעם," אמרה,
"לא נורא.
בינתיים שלום ותודה רבה.
נתראה בשבוע הבא."
שבוע עבר. סבתא הגיעה,
כולם מיהרו לראות מה הביאה:
תמר קיבלה שמלה אדומה
וגיל – מערכת חשמל.
יוסי קיבל ספר עצוב,
וספר מותח – קיבלה מיכל
יעל המאושרת קיבלה טבעת.
הילדים התפלאו: איך סבתא יודעת
לקנות לכל אחד מתנה
כמו לפי הזמנה?
"ועכשיו, מה קנית לעצמך?" שאלו.
סבתא אמרה: "לא חשוב."
"הבטחת לגלות!" הילדים התעקשו.
סבתא חייכה: "נחשו".