לגננת טובה חפץ, באהבה
(מתוך הספר "צידה לדרך")
הגן של טובה אהב לטייל.
כל הגנים אוהבים לטייל, מי פחות ומי יותר. הגן של טובה אהב הרבה יותר.
כי זה היה גן כזה. עם גננת כזאת.
בכל בוקר פתחו הילדים את הריסים ואת התריסים. אם היה יום יפה הם לא אמרו: איזה יופי, יום יפה. הם אמרו: איזה יופי, יום טיול.
בוקר אחד היו עננים והשמש לא זרחה. אולי שכחה. הילדים היו עצובים, כמעט כולם חוץ מיוסי. יוסי נכנס לגן בריצה והיה לו טיול בעיניים, ובמקום להגיד שלום הוא אמר: היום מטיילים אל הסוס.
שלום יוסי, אמרה טובה.
שלום. היום מטיילים אל הסוס.
איזה סוס? שאלה טובה.
הסוס שהזמין אותנו. הסוס שראיתי בדרך מהבית. יש שם שדה שצמחו בו עשבים, ויש נחליאלי ויש סוס. והסוס רוצה שנבוא לבקר אותו היום.
איך אתה יודע מה הסוס רוצה? התעניינה טובה.
הוא הזמין אותי, ענה יוסי.
טובה לא התפלאה. היא הכירה את הילדים הרבה שנים, וכבר מזמן הפסיקה להתפלא.
איך הוא הזמין אותך? היא שאלה וכל הילדים הצטופפו מסביב לשמוע יותר טוב.
זה היה ככה, הסביר יוסי, אני ניגשתי אל הסוס ואמרתי לו: סוס סוס, אתה רוצה שנבוא לבקר אותך היום? והסוס אמר לי כן.
באיזו שפה הוא אמר לך כן? התעניינה טובה.
לא בשפה. בראש. הוא עשה בראש ככה, למעלה ולמטה. תנועה כזאת גדולה, וזה סימן של כן. הסביר יוסי בסבלנות, וגם הראה לה בראש שלו איזו תנועה גדולה עשה הסוס למעלה ולמטה.
טובה רצתה לצחוק אבל התגברה, כי כל הילדים היו רציניים ואף אחד לא צחק.
מה דעתכם, אנחנו יכולים לראות בזה הזמנה? שאלה אותם טובה.
בטח! אמרו הילדים בביטחון גמור. כי תנועה בראש למעלה ולמטה אומרת כן. כולם יודעים. וכולם אוהבים סוסים, וגם טובה... זה היה טיול נהדר. הנחליאלי עוד היה שם. גם הסוס, שהיה חום לבן עם כוכב קטן על המצח. הוא הפסיק לאכול עשב וצהל לקראת הילדים, כאילו שמח שהחליטו לבוא. טובה סיפרה להם על סוסי עבודה ועל סוסי רכיבה, ועל סוסים אצילים שעד היום מושכים את המרכבה של מלכת אנגליה, ועל סוסי מרוץ ועל כל הסוסים בעולם. הילדים דהרו במעגל גדול סביב הסוס. וגם טובה. כי טובה, אולי עוד לא אמרתי לכם, היא מין גננת שכזאת.
זהו סיפור על טיול אמיתי, כמו שסיפר לי בני, אמיר, כשהיה בגן של טובה וחזר משולהב ונלהב מן הטיול אל הסוס. טובה אישרה כל מילה.
הסיפור נכתב בעקבות הטיול ההוא בחורף 1968