ג'ורג' הבודד מעמק שומאיש
אימי דרוס. מיכאל ג'פ, ססיל קרטיס. עברית: לאה נאור

 מתוך הספר ג'ורג' הבודד מעמק שומאיש

 
זהו סיפור על צב אמיתי שנותר אחרון באיי הגלפגוס לאחר שכל בני מינו נכחדו ג''ורג' הבודד,
הוא הצב האחרון שנשאר מבני מינו, אבל לא איבד תקווה למצוא בת זוג, ולכן הוא נושא איתו תמיד זר פרחים מוכן, למקרה שתזדמן לו אפשרות להצעת נישואין.

:
רחוק מאד מכאן, ליד הרי מֵעֵבֵר, ועד החופים היפים של אגם שומקום, גרות כל החיות הנמצאות בסכנת הכחדה. גם הקרנף הלבן, הנדיר והמוגן, גם הדוֹדוֹ שנעלם מזמן מכל המקומות האחרים ואפילו האלקה הגדולה. נשיא הארץ הוא הפנדה הענק אַפֶחָד, ושם המקום ההוא: עמק שומאיש.

ג'ורג' הבודד, הצב הענק, גר בעמק שומאיש בבית יפהפה, אבל הוא לא היה מאושר. ג'ורג' היה הצב האחרון שנשאר מבני מינו, ומאז שהוא זוכר את עצמו לא היה שייך לאף אחד. לא היו לו הורים או משפחה, ואפילו לא דוד או בן דוד רחוק, תמיד היה לבדו. ג'ורג' לא היה רגיל להתלונן, זה לא התאים לאופי שלו, אבל לפעמים היה עצוב. "אני צב זקן ומכוער, אף אחד לא אוהב אותי," חשב ג'ורג' בלבו הבודד. אבל הוא לא איבד את אומץ לבו. עמוק עמוק בתוך בדידותו הוא טיפח לו תקווה קטנה שפעם, במקום לא ידוע, הוא עוד ימצא לו כלה. ג'ורג' היה תמיד מוכן לאפשרות הזאת. כשיצא מן הבית נשא איתו זר פרחים מוכן למקרה שתזדמן לו הצעת נישואין, והוא נהג לשאול כל גברת שפגש אם היא פנויה ואם היא מוכנה להינשא לו.

ערב קיץ אחד הזמין ג'ורג' דרבנית דקת-קוצים לפגישה. למעשה ג'ורג' הזמין את הדרבנית דקת הרגש לפגישה בחורשה בשעה שמונה בדיוק. אך לפני שיצא מביתו החליט לכתוב מכתב גם לשכווית-הערבה החביבה שעברה לגור בסביבה. אם הוא לא יצליח כל כך עם הדרבנית אולי יהיה לו סיכוי אצל השכווית.
ליתר בטחון כתב לה שיר:

ורדים נובלים
ואני זקן.
המיטה קרה
וריקן הקן.
אוי שכווית חיננית,
אם היית רק רוצה...
אני לא מי יודע מה,
אבל גם אני
מוצאי מביצה.

השיר מצא חן בעיניו. הוא חתם את שמו בתחתית הדף וצייר טבעת פרחים מסביב.

צלצול השעון הבהיל אותו. הגיע הזמן לַפגישה בחורשה. הוא מיהר וקטף לו זר פרחים רענן ומיהר, כמה שיכול, אל החורשה.
הדרבנית עוד לא הגיעה. "אין דבר," חשב ג'ורג', "גברות לפעמים מאחרות."
בערך בחצות התחיל ג'ורג' הבודד לפקפק אם כדאי לו לחכות. הפרחים הרעננים שלו נבלו וכל גופו היה נוקשה מעמידה ממושכת במקום אחד. ג'ורג' חזר הביתה.
המכתב לשכווית הערבה היה עדיין מונח על השולחן. ג'ורג' קרא את השיר שלו וצייר פרח "אל תשכחני" מתחת לחתימתו, אבל עכשיו השיר שלו כבר לא מצא חן בעיניו. הוא הלך לישון ואפילו החלומות שלו היו עצובים.
אבל למחרת זרחה השמש והעולם נראה כמעט יפה. "יכול להיות שצב יתאהב בשכווית," חשב ג'ורג', "זה שיר נחמד ואני אשלח לה אותו מיד אחרי ארוחת הבוקר. בעצם יש לה נוצות, ונוצות הרבה יותר נעימות מקוצים."
על יד תיבת הדואר הייתה תלויה מודעה ענקית. ג'ורג' קרא:
מסיבת השבת
של יוף-יפה-כנפיים
הפתיחה היום

כל ערב שבת מסיבה יפהפייה
בהדרכת יופ-יפה-כנפיים.
בואו לכיכר הספרייה
שעשועים עד השמים.

המחיר לריקוד שקל אחד
כרטיסים ל-12 ריקודים – שמונה שקלים
להשיג אצל יוף-יפה-כנפיים
ודידי הדודו.

ג'ורג' הבודד שכח מיד את המכתב שלו. "ריקוד צמוד-צמוד" הוא התרגש. "כל ריקוד הוא הזדמנות חדשה. אם אני אקנה את כל הכרטיסים לכל הריקודים אוכל לבחור לי את מי שארצה. זהו זה."

ביתו של דידי הדוֹדוֹ היה קרוב. כאשר נכנס ג'ורג' עדיין ישב דידי ואכל את ארוחת הבוקר שלו. הוא אהב לאכול.
"בוא, תאכל איתי," הזמין אותו דידי.
ג'ורג' הניח את הזר שלו על גבי צלחת וישב, קצת מבולבל.
"אני רוצה לקנות את כל הכרטיסים לכל הריקודים," הוא אמר. "אני מרגיש שהמסיבה הזאת תביא לי מזל. עד עכשיו נכשלתי בכל פעם שניסיתי למצוא לי בת זוג."
"אתה מוכרח לטעום משהו," יעץ לו הדודו שלא הקשיב לאף מילה. "הנה לפת טרייה עם גרגרי נחל, זה נפלא."
אבל ג'ורג' המבולבל אכל את אחד הפרחים מן הזר שלו. "כן, לא רע," אמר, "בערב שבת אני אציע נישואין לכל אחת, מכוערת או יפה."
"גם אני הייתי פעם יפה," אמר הדודו, "זה היה עוד כשהייתי ביצה. כשאני חובש כובע זה מסתיר אותי קצת ומוסיף לי חן. הבגדים עושים את החתן."
ג'ורג' הבין שדידי צודק והחליט ללכת מיד לקנות לו משהו מיוחד ללבוש במסיבה.
רק עתה נפתחה חנות חדשה לבגדים אופנתיים לגברים - "בוטיק יפיוף" בהנהלתו של הפרפר יוף-יפה-כנפיים. למרות שהפרפר היה תושב חדש בעמק הוא התבסס במהירות, וכולם ידעו שהוא גאון בענייני עסקים.
ג'ורג' נכנס בהיסוס לבוטיק יפיוף.
"יש לי משהו בדיוק בשבילך, ג'ורג', משהו יוצא דופן אבל מלא טעם,"
אמר לו המוכר, יוף-יפה-כנפיים.
ג'ורג' קיבל את עצתו וקנה חולצה מבריקה בצבע ורוד מזעזע. בזמן ששילם עבור החולצה אזר ג'ורג' אומץ וביקש מן הפרפר לקנות את כל הכרטיסים לכל הריקודים.
"למה?" שאל יוף, "הרי אתה לא תוכל להשתמש בכולם."
אם כל הכרטיסים יהיו שלי אוכל להזמין את מי שאני רוצה. כל הגברות במסיבה יעמדו אצלי בתור."
ג'ורג' לקח את כל הכרטיסים והלך לו. הפרפר הביט אחריו שקוע במחשבות: "מסיבה שיהיה בה רק בן זוג אחד לכל הנערות, והוא בסך הכל צב זקן, זאת לא תהיה מסיבה, זה יהיה כישלון בטוח. איזו בושה. אף חיה לא תבוא יותר למסיבות שלי." הפרפר היה מודאג, נשארו לו רק כמה ימים לנסות להציל את המסיבה.
סוף סוף הגיע ערב שבת. הכיכר הגדולה שלפני הספרייה הייתה מקושטת בפרחים וסרטים ומוארת בפנסים. הוכנה רחבת ריקודים לפני הספרייה, וגם בימה גדולה, עליה ישבו חברי הלהקה המפורסמת "אבי, התן האתיופי, וחבורת התנים המייללים שלו" וכיוונו את הכלים ואת הגרונות. הסולנית ליפה לבני, הקרנפה הלבנה, הייתה גדולה ומרשימה. ג'ורג' הבודד הגיע עם זרי פרחים תקועים לו בכל הכיסים. החיות התחילו להתקרב לעבר רחבת הריקודים. ג'ורג' ראה עלמות רבות, לבו הלם בכוח. את מי יזמין ראשונה?
אבי וחבורת התנים פצחו במוסיקה מסעירה.
"י – ר – א – א – ח מ – ל - ל – א" זעקה ליפה לבני בקול מלא געגועים. ג'ורג' מיהר קדימה עם שניים עשרה כרטיסי ריקודים בכפו.
משהו לא היה בסדר. סביבו כבר רקדו הזוגות, הסתובבו והתלהבו. בתחילה היו רק מעטים, אחר כך הצטרפו אליהם יותר ויותר זוגות. איך זה ייתכן? ג'ורג' הביט סביבו נדהם. הוא ראה את השכווית האהובה שלו ניגשת אל שכווי הערבה ומזמינה אותו לרקוד. בקצה המרוחק של רחבת הריקודים הוא ראה את הדרבנית החיננית, שלא הופיעה לפגישה איתו, רוקדת עם פינגווין בינוני טרופי.
הגברות לא חיכו שיזמינו אותן לרקוד. הן הזמינו את בני זוגן.
"למה להן לחכות?" לחש ג'ורג' אל לבו העצוב, "מי מוכנה לחכות כל הערב לצב זקן ומכוער, רק בגלל שהצליח להשיג לעצמו את כל הכרטיסים?" הוא זרק את הכרטיסים שלו ופנה ללכת.
הפרפר יוף-יפה-כנפיים שעמד באוהל על יד שולחנות הכיבוד ראה אותו. הלב הקשוח שלו התרכך פתאום. הוא בילה את הימים האחרונים בביקורים אצל כל הגברות בעמק שומאיש והסביר להן שהזמנים השתנו, גם הן יכולות לקנות כרטיסי ריקוד ולהזמין חבר לריקודים. המלאכה הייתה קשה אבל משתלמת. כל הגברות קנו כרטיסים, הרווח של הפרפר הוכפל והוא נעשה ידידותי מאוד.
"שלום ג'ורג'," הוא קרא. "בוא ושב איתנו. קח תשתה משהו על חשבון הבית. הי, אתה, שָׁמֵן, זוז קצת".
לבני הקרנף, החבר הכי טוב של יוף-יפה-כנפיים, פינה מהר מקום.
"בוא, ג'ורג', שב," אמר לו לבני, "אנחנו לא רוקדים כי אשתי, ליפה לבני, עומדת לשיר, ויוף משגיח פה על הכיבוד".
ג'ורג' ישב על ידם. כל החיות המשיכו לרקוד. ג'ורג' התחיל לספר לכל מי שרצה לשמוע על כל בני מינו, מאות אלפי צבים ענקיים שחיו להם בשלווה באיי גלפגוס. האנשים שהגיעו לאיים האלה בספינות תפסו אותם. הצבים הענקיים היו איטיים מאוד ולא הצליחו לברוח. האנשים בישלו אותם ואכלו את בשרם. ועכשיו אין לו חברים ואין לו כלה. הפרפר והקרנף הקשיבו בשקט.
תנינה גמדית רבת חן שהגיעה למסיבה לבדה עמדה והקשיבה. היא ניגשה אליהם ובאדיבות הזמינה את ג'ורג' לרקוד איתה.
ג'ורג' הבודד רקד בפעם הראשונה בחייו. הוא החזיק את התנינה הקטנה בזהירות. ולמרות שלא הייתה פה שום סיכוי להצעת נישואין, כי הגברת הייתה נשואה לתנין גמדי, הוא נתן לה את כל זרי הפרחים שלו. והם רקדו ורקדו ורקדו תחת השמים המכוכבים כמו כולם. ביחד עם כולם.

 

צבי  גלפגוס ענקיים עדיין נמצאים בכמה מאיי גלפגוס שבאוקיינוס השקט אך הם נעשים נדירים ככל שחולפות השנים.

באי פינטה נמצא צב בודד, האחרון ששרד מתת המין שלו. הוא נקרא ג'ורג' הבודד.
הוכרז פרס למי שימצא לו בת זוג, אך הנסיון נכשל. ג'ורג' הבודד מת בשנת 2012 בגיל 100 בערך.שזה גיל צעיר  יחסית לצבי גלפגוס, הם יכולים לחיות עד 250 שנים.  
צבי הגלפגוס מתת המין פינטה נעלמו מן העולם.