כפי שסיפר לי מוטקה,, פורסם בספר : "חג שמח בכל בית"

 כשאני הייתי ילד, לא חילקו לנו שטרות כסף, חילקו מטבעות, ומטבעות זה תמיד פחות משטרות. אני קבלתי שני מטבעות של חצי לירה, ורציתי לקנות חמור. רציתי חמור בגלל הספר של נחום גוטמן "הרפתקאות חמור שכולו תכלת". לא היה אכפת לי שהחמור לא יהיה תכלת, שיהיה בצבע אפור, כמו כל החמורים, אבל רציתי חמור. בכל יום הולדת שלי תמיד ביקשתי שיקנו לי חמור ואף פעם לא קנו לי. הטענה של ההורים שלי היתה שאי אפשר לגדל חמור בעיר. מה תתן לו לאכול? ואיפה הוא יגור? במקלחת?
- בחצר למטה, מתחת לעמודים, הצעתי.
- בחצר למטה מתחת לעמודים גרות מכוניות. חמור לא יכול לגור עם מכוניות, זה לא בריא בשבילו, בסוף הוא ייפגע.
- אולי בחדר המדרגות?
- השתגעת? מה יגידו השכנים? אולי תציע שהוא יגור בחדר השינה?

דיברתי עם אורי, החבר הכי טוב שלי שגר בבית עם חצר קטנה, ושנינו אספנו את דמי החנוכה שלנו משנה שעברה, ואספנו כסף שנתנו לנו בשביל לקנות מסטיק, ולא קנינו. אפילו הצענו שאנחנו נרחץ את המדרגות בבית המשותף שלנו, השכנים הסכימו שנרחץ את המדרגות, אבל לא הסכימו לשלם לנו.
כשהיינו בני עשר בערך, היו לנו ביחד עשר לירות והלכנו לחפש חמור.
בחנות לבעלי חיים שברחוב הראשי היו להם אוגרים ודגים וציפורים, שני חתולים וכלב אחד, אבל חמור לא היה שם.
נסענו לגן החיות, והסתכלנו על החמורים שבכלוב, וכל כך רחמנו עליהם. אם לנו היה חמור הוא לא היה סגור ככה בכלוב. היינו רוכבים עליו למגרש מלא עשב, והוא היה אוכל כמה שהוא רוצה.
ניגשנו לאיש אחד שעבד שם ושאלנו כמה עולה חמור.
האיש אמר שהחמורים בגן החיות הם לתצוגה ולא למכירה, ואי אפשר לקנות פה חמור.
היינו כל כך עצובים. קנינו בדמי החנוכה שלנו גלידה, ומסטיק, ושוקולד, כדי לשמח קצת את עצמנו. הלכנו לחנות מזכרות ואני קניתי חמור עשוי עץ, לשים על יד המיטה שלי, ואפילו נשאר לי קצת כסף ללכת לסרט.
זאת הסיבה שעד היום הזה אין לי חמור.