ילדה אחת אהבה לשחק,
אז אמא שלה נתנה לה בצק.
היא אהבה חיות.
ובלי שום בעיות.
פיסלה מבצק ג'ירף נהדר,
גבוה, יפה וארוך צוואר.
אבל
הג'ירף נפל
הצוואר נשבר.

הילדה אמרה אין דבר.
המון בצק נשאר.
אני לא מצטערת
אפסל לי חיה אחרת.
וברגע אחד, בלי היסוס
את הג'ירף השבור היא הפכה לסוס.
סוס מרוץ לתפארת
עם צוואר חזק ורעמה נהדרת.

אבל
לסוס לא היה מזל.
הוא ניסה לדהור
מהשולחן לכיור
ומה?
נשברו לו הרגליים והתרסקה הרעמה.

הילדה אמרה אין דבר.
המון בצק נשאר.
זה בכלל לא נורא.
היא הפכה את הסוס לכלב שמירה.
כלב גדול וגיבור
שיעמוד וישמור.

אבל
הכלב לא עמד, הוא נפל.
הראש שלו נשבר.
גם הזנב וגם הצואר.
הילדה אמרה: אין דבר
עוד בצק נשאר
אני לא מצטערת
אפסל לי חיה אחרת.
אני די טובה בפיסול
את הכלב השבור היא הפכה לחתול,
חתול קטן ונחמד
שיתפנק לו בצד.

אבל
החתול התגלגל ונפל.
נשבר לו הגב,
שערות השפם,  וקצה הזנב.
אפילו הפינוק נשבר לו
ושום דבר לא נשאר לו.

הילדה אמרה: אין דבר.
קצת בצק עוד נשאר.
חבל לי, אני מצטערת
אבל אפסל לי חיה אחרת.
מן הבצק שנשאר
היא פיסלה לה עכבר.
עכברון קטן ושובב
עם זנב דקיק שדבוק אל הגב
שתי אוזניים דקות זקופות
שתי עיניים קטנות ויפות.

אבל 
העכבר ברח ונפל.
נשברה לו אוזן, נמעך לו האף,
שתי העיניים וגם העפעף.
ומן הזנב הדבוק אל הגב
נשארה
רק שערה.

הילדה אמרה חבל.
כמעט לא נשאר לי בצק בכלל.
רק פירור קטן. כמה עצוב.
אצליח, אולי, לפסל מזה זבוב?
אבל
לפסל זבוב זעיר זה בכלל לא קל
הזבוב יצא עלוב כל כך,
והוא נזרק ישר לפח.

הילדה אמרה:
זה לא נורא.
הבצק נגמר.
שום כלום לא נשאר.
לא נשאר לי אפילו פירור.
משום כלום היא בנתה לה ס י פ ו ר.

סיפור על ילדה שאהבה לשחק
ואמא שלה נתנה לה בצק.