יוסף מבקש את אחיו
לאה נאור
"וַיֹאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: הֲלוֹא אָחֶיךָ רוֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךּ אֲלֵיהֶם, וַיֹאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. וַיֹאמֶר לוֹ לֵך נָא וּרְאֵה אֶת שְׁלוֹם אָחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁיבֵנִי דָּבָר". (בראשית, ל"ז י"ג- י"ד)
כל בני יעקב
היו רועי עדרים,
הם רעו את צאן אביהם,
בבקעות לרגלי ההרים.
לפעמים הרחיקו נדוד,
לחפש שדות מרעה לעדר
איך יוכל יעקב לדעת
אם בניו והעדר בסדר?
לא היו טלפונים בכלל,
לא עיתון, לא מברק, לא מכתב.
יעקב לא היה שקט.
הוא דאג מאד לבניו.
הוא רצה לשלוח שליח
שיראה, ויחזור ויספר.
יעקב קרא ליוסף.
לא היה לו שליח אחר.
הוא אמר ליוסף: לך תביא
לאחיך ברכה ממני,
יוסף ידע: הם שונאים אותו,
אך מיד ענה: הנני.
למרות שהיה שנוא,
הלך לבקש את אחיו
אולי הוא רצה לתקן.
רצה לבקש סליחה.
מה הוא בכלל חשב,
יוסף, תמים שכמותו,
שאם יבקש סליחה
הם מיד יאהבו אותו?
"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תוֹעֶה בַּשָּׂדֶה. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמוֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: וַיֹאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רוֹעִים? וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים נֵלְכָה דותָינָה". (בראשית ל"ז ט"ו - י"ז)
יוסף תעה בשדות
ויוסף תעה בהרים.
הוא חיפש את אחיו הבוגרים
את אֶחָיו הרועים עדרים
בדרכים אורבות סכנות
חיות טרף, אולי שודדים,
הדרך איננה בטוחה
לנערים חולמנים, בודדים.
איש ריחם על נער תועה,
שאל אותו "מה תבקש?"
אולי התכוון לתת לו לשתות,
הוא צמא, אולי מתבייש,
יוסף לא ביקש לשתות.
אולי לא נראה לו מתאים.
הוא אמר: "את אחי אני מבקש,
הגד לי איפה הם רועים?"
האיש הראה לו את הדרך,
בנוף הפראי המסוכן.
הוא ירד מן ההר והלך בגבעות
משכם ועד עמק דותן.
"וַיֵּלֶך יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִמְצָאֵם בְּדוֹתָן".(בראשית ל"ז י"ז)
הוא ראה מרחוק את אֶחָיו,
הוא ראה מרחוק את העדר.
יוסף שמח כל כך:
האחים והעדר בסדר.
אולי הוא נופף לשלום,
או קרא לאֶחָיו בשמחה
או רץ לקראתם לחבק אותם,
לברכם ולבקש סליחה?
אולי הוא קיווה שאֶחָיו
יתנו לו קצת מים לשתות?
או אולי קצת חלב? הוא הלך זמן רב,
והיה כבר צמא מאד.
אם היו בדרכו סכנות גדולות
עתה הן חלפו עם הרוח.
הנה האחים. האחים שלו,
עכשיו הוא מרגיש בטוח.
הוא מרגיש בטוח עכשיו,
צעיר ותמים שכמותו.
לא תאר לעצמו שדווקא אחיו
יתנכלו להרוג אותו.