הסיפור על בריאת העולם
לאה נאור
סִפּוּרֵי הַתּוֹרָה יָפִים
סִפַּרְתִּי אוֹתָם לִיְלָדַי
סִפַּרְתִּי אוֹתָם לִנְכָדַי
וְלֹא אָמַרְתִּי דַּי.
תמיד בחרתי את הסיפורים שאהבתי, סיפרתי אותם בלשון המדויקת והמופלאה שבה נכתבו, והוספתי גם כמה דברם חשובים שלא נכתבו.
(זהו עיבוד והרחבה של הספר "הספור על בריאת העולם", שיצא לאור בהוצאת כנרת, בליווי ציוריו השל הצייר חיים רון.)
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַּיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ (בראשית, א' א'-ב')
מה זה תוהו ובוהו?
בלבול שלא היה כמוהו.
האור מעורב בחושך
האדמה מעורבת במים
האש מעורבת בקרח
והארץ עם השמים,
והכל מוצף במים.
ורק רוח אלוהים מרחפת על פני המים.
(היום הראשון(
וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (בראשית, א' ג'-ד')
האור נברא ראשון בעולם.
בואו תראו כמה זה חכם.
איך אפשר לסדר משהו בלי אור?
בלי אור שום דבר לא יכול לעזור,
במה להתחיל ואיפה לגמור?
יש אור – אז אפשר לסדר במקום
את החושך בלילה
את האור ביום,
להרים הרים, להפריד חול ומים,
להחליט איפה לפרוש את השמים,
יש אור אז אפשר לתכנן ולחשוב...
"וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. "
(היום השני)
"יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹך הַמָּיִם וִיְהִי מַבְדִיל בֵּין מַים לַמָיִם (בראשית, א' ו')
רקיע גדול,
כחול ועגול,
רקיע בהיר,
נקי וצעיר,
פתאום היה מקום לאוויר.
למטה היו מים. למעלה – גם שם מים,
"וַיִקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמַיִם
(היום השלישי)
"יִקָּוּו הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה (בראשית, א' ט')
פתאום המים זורמים.
שוטפים במורד בזרמים עצומים,
ממלאים אגמים, ממלאים ימים,
זורמים בנהרות ושוטפים בנחלים,
ומן ההרים נופלים מפלים.
לאט לאט התגלתה אדמה,
חומה, אדומה, פוריה וחמה,
כשהאדמה התייבשה
אלוהים קרא לה ארץ, וקרא לה יַבָּשָׁה.
(עוד ביום השלישי)
"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֵׁב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ" (בראשית, א' י"א)
על האדמה
הטובה, החומה,
הוא ברא עצים וברא עשבים
וברא פֵּרות מתוקים וטובים,
וברא פרחים ושיחים ודשאים,
ונתן להם ריחות וצבעים,
ובתוך הפרחים הוא ברא גם זרעים
שיהיו פרחים לדורות הבאים.
הוא הביט בכל מה שברא מקרוב
וראה כי טוב, פעמיים כי טוב.
(היום הרביעי)
"יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהִבְדִיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה" (בראשית א' י"ד)
בלי שמש – צמחים לא יוכלו לגדול.
אלוהים באמת חשב על הכל.
הוא ברא את השמש לאור וחום,
שתאיר ותחמם את העולם כל היום,
וכל צמח, כל פרח, כל עלה, כל גבעול –
יִמָּשְׁכוּ אל השמש ויתחילו לגדול.
ובערב, אחרי שהשמש שקעה לה,
גם הים כבר נרדם, האדמה נרדמה לה,
הוא ברא לבנה שתאיר את הלילה.
ללבנה הוא נתן אור חיוור ןקריר
שלא יסנוור ושלא יעיר.
אבל הלבנה כמעט לא מאירה!
הוא ברא לה המון כוכבים לעזרה,
שיקשטו את החושך באדום וזהוב,
"וַיַרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. "
(היום החמישי)
"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם נֶפֶש חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" (בראשית, א' כ')
ראשונים נבראו התנינים הגדולים,
שישחו במים ויעשו גלים.
אחר כך דגים גדולים וקטנים
דגיגונים, רֹאשנים ומכל המינים,
דיונונים, דולפינים, לוויתנים,
כרישים מפחידים וסרדינים קטנים,
הוא ברא אפילו את דגי הזהב,
לא שכח קשקשים, סנפירים וזנב,
ונתן לדגים צבעים נפלאים
שמלאו את המים חיים וצבעים.
אמן גדול היה אלוהים.
באותו יום ברא ציפורים,
דרורים ויונים, סנוניות ונשרים.
וברא להן כנפיים,
שיעופו לשמים,
כמה יפות
ציפורים שעפות.
הוא נתן להן קול נהדר לשירים
כנראה הוא אהב את הציפורים.
כאשר ציפורים סלסלו בקולן
זה היה השיר הראשון בעולם:
שיר ראשון שבקע מתוך הדממה
ורק אלוהים שמע.
אלוהים הקשיב לשירה
וראה כי טוב. בהחלט לא רע.
(היום הששי)
תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ- אֶרֶץ לְמִינָהּ. (בראשית א' כ"ד)
ביום הששי הוא ברא חיות
הוא פשוט הרשה לַחַיוֹת לִחְיוֹת.
עכברים, זיקיות, נמרים, אריות,
חמורים וסוסים, פרות וכלבים,
יתושים, פרעושים, פרפרים וזבובים.
לכולן הוא נתן מקום בעולם.
אלוהים הטוב דאג לכולם.
לגמלים הוא נתן את חולות המדבר
לצבי את החורש, לאיל את ההר,
לעכבר ברא חור ולדוב מערה,
ואוכל לכל החיות שברא.
את העשב הטוב הוא נתן לפרה,
לסוסים נתן קש, לגמלים קוצים,
כנראה זה מה שהם רוצים.
לדבורים הוא נתן את הדבש הזהוב
"וַיַרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. "
(עוד ביום הששי)
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם (בראשית א' כ"ז)
ביום הששי, לפני השקיעה,
כמעט כבר נגמר מעשה הבריאה.
פתאום הוא חשב שאולי כדאי
לברוא עוד יצור אחרון ודי.
דומה לאלוהים אבל חי בעולם
שידאג ויטפל וישמור על כולם.
ואז הוא ברא את האדם,
זכר ונקבה ברא אותם,
ונתן להם תפקיד חשוב וחכם:
שיִלְמְדוּ בזהירות להיות בני אדם.
וישמרו לו על כל העולם.
אלוהים הסתכל על מה שברא,
וחשב שמלאכתו הגדולה נגמרה.
העולם כבר מושלם הוא גמר לעבוד.
וכל אשר עשה – טוב מאד.
(היום השביעי)
וַיִשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹׁתוֹ כִּי בּוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, (בראשית , ב' ב'-ג')
ביום השביעי נבראה המנוחה.
כי כבר אתמול נגמרה המלאכה.
אלוהים ברך את יום השבת,
כי ביום השבת אלהים שבת,
וציווה על הזוג הראשון
שינוחו טוב. שילכו לישון,
כי מחר יום ראשון.
"הסיפור על בריאת העולם" הוא עיבוד והרחבה של ספר בשם זה שיצא לאור, עם ציוריו היפהפיים של הצייר חיים רון בהוצאת כנרת בשנת 1995.
ואפשר למצוא אותו גם במדור "ספרים" באתר .