אצלנו ברחוב וגם בגינה 
כל יום יש חגיגה קטנה.
השמש משחקת עם הצל,
ויונתן לא מתעצל
ומשחק ביחד איתם.
החתול שלו גם.

 

הם מחפשים ומגלים
המון אורות, המון צללים
מאחורי הבית,
תחת עץ הזית,
מאחורי העלים
מגלים אורות וצללים,
אפילו אחרי יונתן
רץ צל קטן.
וגם אחרי חתולו
רץ לו צִלּוֹ

בנדנדה יונתן מתנדנד,
עולה ויורד,
וצלו השחור רץ הלוך וחזור
לפנים ולאחור,
כך, הלוך וחזור.

גם החתול לא מתעצל,
קופץ, משתדל
לתפוס את הצל  
שרץ על החול.
ולא יכול.

 

נמאס לחתול. בַּצֵּל הוא נרדם.
הצל שלו גם.

 

בסוף יונתן נפרד מחבריו,
הוא הולך הביתה. וצלו אחריוֹ,
וגם חתולו
רץ הביתה עם צִלּוֹ.

 

בערב הירח מביט מלמעלה.
כולם כבר ישנים, גם השמש נרדמה לה,
אפילו הצללים הלכו לנוח,
את כולם מלטפת הרוח.
והערב מכסה את כל החברים,
את העצים, הנדנדות, המשחקים והשירים,
את הילדים, החתולים והצללים השובבים,
בשמיכה רכה של חושך, משובצת כוכבים.