מי שהיה שם נכנס ולאור הנר פו והוא הביטו זה בזה.
"אני פו," אמר פו
"אני נמיר" אמר נמיר.

"הו!" אמר פו, מפני שאף פעם לא ראה נמר משונה שכזה. "כריסטופר רובין יודע מי אתה?"
"בודאי שהוא יודע מי אני" התגאה נמיר.
"טוב," אמר פו "עכשיו אמצע הלילה וזה זמן טוב מאד בשביל לישון. מחר נאכל דבש לארוחת הבוקר. נמרים אוהבים דבש?"
"הם אוהבים הכל" אמר נמיר בעליזות.

"אז אם הם אוהבים לישון על הרצפה אני אחזור לי למיטה שלי. יש לנו המון מה לעשות בבוקר. לילה טוב." והוא חזר למיטה שלו ונרדם מיד. 

כשהתעורר פו בבוקר, הדבר הראשון שראה היה נמיר עומד מול המראה ומסתכל בעצמו.
"בקר טוב," אמר פו.
"בקר טוב," אמר נמיר, "תראה, מצאתי מישהו בדיוק כמוני. משונה, חשבתי שאני היחיד מהסוג הזה."
פו ניסה להסביר מה זאת בדיוק מראה, אבל ברגע שהיע לחלק הכי מעניין אמר נמיר "סלח לי לרגע. מישהו מטפס על השולחן שלך"  ועם וורא וורא נורא קפץ נמיר ישר על מפת השולחן, משך אותה לרצפה, התעטף בה שלוש פעמים, התגלגל בה עד קצה החדר, ולאחר קרב קשה הוציא את ראשו אל אור היום ושאל בעליזות: ניצחתי?