הסיפור קרה במושבה קטנה. סיפורים אוהבים מושבות קטנות. זה היה מזמן, כשאנחנו עוד היינו ילדים קטנים, והעיר הגדולה שלנו עדיין הייתה מושבה קטנה,  היה לה שם אחר אבל אנחנו קראנו לה סתם: המושבה.
אם מישהו רצה ללכת לחנות היחידה באמצע הרחוב היחיד שהיה שם, הוא היה אומר: מי בא אתי למושבה? וכולנו היינו הולכים איתו. היינו מבינים אותו. כי במושבות הקטנות של פעם לא היו צריכים להסביר את הדברים בהרבה מילים.
אז בואו איתנו למושבה. כדאי לכם. במושבה אפשר לפגוש את כולם: את אפרתי הנוטר, ואת רינה מכתה ה,  ואפילו את העז  של המוכרת שהייתה פעם זמרת, ובדרך, אם רוצים, אפשר להכיר את הנוף ולנשום את האויר ואת האוירה.

 

 

 

 

מדוע דוקא אנדנדינו

ואליק ובליק ובּום?

תבינו כֻּלְכֶם אנדנדינו-דנדינו

בסוף א- ל- סופ א- ל- קטי קטינו

יש יופִי של יום ויופִי של יום

ואליק ובליק ובּוֹם.

 

ים בים בוֹם ים בים בוֹם ים בים בוֹם

ואליק ובליק ובּוֹם.

השמש זורחת זורחת זורחת

אני מסתובב לי ושר לי בנחת.

יש יופִי של יום ויופִי של יום

וגם אליק ובליק ובּוֹם.

 

 

 

 

 

איזה יום נפלא היום!

איזה יום, איזה יום!

כל האור וכל החום,

איזה יום נפלא היום!

 

איזה יום בשביל לקנות.

יום נפלא גם למכור.

איזה יום נפלא לבנות,

איזה יום נפלא לִשְׁבור.

 

איזה איזה יום נפלא,

נְכַבֵּס כל היום

בגיגית של פח גדולה,

ונעיף בועות-סבון.

 

איזה יום נפלא לריב.

יש חִצִּים, יש רובים.

אבנים עפות סביב.

יום נפלא להיות אויבים.

 

איזה יום נפלא לִדְהור

על חמור, על חמור,

כמו אביר על סוס שָׁחור.

איזה יום נפלא לִדְהור.

 

איזה יום נפלא לחיות,

איזה יום נפלא לרוץ.

איזה יום נפלא לִצְעוק:

איזה יום נפלא בחוץ!!!

 

 

 

אליק בליק בום (המשך)

 

ים בּים בּוֹם, ים בּים בּוֹם, ים בּים בּוֹם,

ואליק ובליק ובּום.

אני מטיֵל, מסתובב, מסתכל לי

ואת השפם היפה מסלסל לי,

נפלא להיות נוטר שכמותי

ויש לי אקדח אמיתי.

 

ים ביםבוֹם, ים בים בוֹם, ים בים בוֹם,

ואליק ובליק ובוֹם

לי יש משקפַיִם - קפַיִם - קפַיִם

על שתי העינַיִם - עֵינַיִם - עֵינַיִם

וגם על האף, וגם על האף

ואני גם נורא ממושקף.

 

 

 

 

בואו תקנו פה,

בואו תקנו פה,

יש לי פסנתר קצת שבור אך בזול,

כסא יש בלי רגל,

מקל יש בלי דגל,

נפלא שאפשר פה לקנות את הכל!

 

מי רוצה קצת חלבה,

מי רוצה לקנות קצת חלבה?

מי רוצה בלון כָּחֹל, בלון כזה כָּחֹל?

המגירות כֻּלָּן מלאות פה

אלף הפתעות פה,

אם תרצו תקנו הכל. תרצו – תקנו הכל.

 

בואו נא פנימה,

בואו קדימה.

מי עוד עומד, מי עומד שם בחוץ?

יש מסטיק וְלֶדֶר,

כפתור יש בלי סְוֶדֶר,

ארון קצת צולע למי שנחוץ.

 

השקים פוקעים כאן

מפלאי פלאים כאן.

יש חבית מלאה רִבָּה. חבית מלאה רִבָּה.

מסביב אבק פורח

ותמיד שמח.

בֹּקֶר טוב, תודה רבה. תודה. תודה רבה!

 

 

 

 

 

 

מזמן לא גרים בצריף העזוב,

בצריף הרחוק מהכביש.

מזמן לא גרים בצריף העזוב.

פתאם ראיתי שם איש.

 

אולי הוא קוסם ואולי מכשפה?

אולי הוא עושה נפלאות?

אולי הוא נודד ואולי הוא שודד?

מה הוא יכול להיות?

 

אולי הוא צדיק ואולי הוא נביא?

אולי הוא מגיד עתידות.

אולי הוא סופר, ואולי הוא רופא?

אולי מספר אגדות?

 

אולי הוא גמד נורא מְלֻמָּד,

אולי הוא חוקר כוכבים?

בודק עם משקפת, אולי מְכֻשֶּׁפֶת,

באיזו שעה הם כבים.

 

אולי הוא נזיר ואולי הוא אביר?

אולי הוא אוסף פטריות?

אולי הוא צַיָּר ואולי הוא תַּיָּר?

מה הוא יכול להיות?

 

אולי הוא שוטר ואולי הוא חוקר?

אולי הוא בכלל רב-חובל?

אולי מי יודע, דוקא איש צפרדע,

צולל וצולל וצולל?

 

אולי הוא אסיר ואולי הוא נסיך?

אולי הוא אביר מְכֻשָּף?

אולי הוא דהר בלב המדבר

על גב של נמר מְאֻלָּף?

 

אולי הוא קיסר, ואולי הוא סתם שר?

אולי מְאַלֵּף אריות?

אולי הוא ליצן? אולי הוא שטן?

מה הוא יכול להיות?

 

 

 

 

 

הלכתי לי בכפר, שאלתי כל מַכָּר,

שאולי יסביר לי, אם אפשר,

מהי הדרך הכי קצרה

מאיפה לאן ומפה לשם ובחזרה.

והמכר אמר שזה אפשר.

קצת ימינה, ושוב ימינה, וישר ישר ישר,

ואחר-כך פסיעה לשמאל,

לחצות את המשעול,

ובאלכסון קדימה, ושוב ימינה

וישר ישר ישר

עד לנהר.

 

הגעתי לנהר, בַּרוָז קטן עבר,

שאלתיו שיסביר לי אם אפשר,

מהי הדרך הכי קצרה

מאיפה לאן ומפה לשם ובחזרה.

והברוז אמר שזה אפשר,

קצת ימינה, ושוב ימינה, וישר ישר ישר,

ואחר-כך פסיעה קטנה לשמאל,

לחצות את המשעול,

ובאלכסון קדימה, ושוב ימינה

וישר ישר ישר

עד אל הכפר.

 

חזרתי לי לכפר, שאלתי שם אִכָּר

שאולי הוא יסביר לי, אם אפשר,

מהי הדרך הכי קצרה

מאיפה לאן, ומפה לשם ובחזרה.

והאכר אמר שזה אפשר.

קצת ימינה ושוב ימינה וישר ישר ישר,

ואחר-כך פסיעה קטנה לשמאל,

לחצות את המשעול,

ובאלכסון קדימה, ושוב ימינה

וישר ישר ישר

עד ראש ההר.

 

הרחק בין הסלעים קראתי לאלֹהים

שאולי הוא יסביר לי אם אפשר

מהי הדרך הכי קצרה

מאיפה לאן ומפה לשם ובחזרה.

ואלהים אמר שזה אפשר.

קצת ימינה ושוב ימינה, וישר ישר ישר

ואחר כך פסיעה קטנה לשמאל,

לחצות את המשעול,

ובאלכסון קדימה ושוב ימינה,

וישר ישר ישר

עד אל הכפר.

 

חזרתי לי ודי.

ספרתי לידידַי

שעשיתי טיול נהדר.

מצאתי דרך הכי קצרה

מאיפה לאן, ומפה לשם

ובחזרה.

 

 

איזה מזל,

שיש לחם ויש גם בצל וזיתים ובכלל,

ושקית של נִיָר לַעֲטֹף את הכל,

ושיש גם שִׁנַּיִם בשביל לאכֹל.

מזל גדול!

 

כמה נפלא,

שהחֹפֶש הזה הוא גדול וזאת רק ההתחלה,

ונספיק עוד לשחות ונספיק עוד לצלֹל,

ומספיק סתם לשכב ולחלֹם בחול,

חלום כָּחֹל!

 

זה מצֻיָּן,

שהקיץ מגיע בזמן כמו חבר נאמן.

והשמש הזאת, והאור והחול,

כל הקיץ הזה הוא בסך-הכל

מזל גדול!

 

 

  

כמה פלאים יש בעולם, כמה פלאים יש בעולם,

שאם תרצה ותנסה, ותתאמץ ותעשה,

לעולם לא תוכל להבין את כֻּלָּם.

לעולם לא תבין את כֻּלָּם.

 

- יש מכונות שמדברות, יש מכונות שמעשנות,

יש מכונות שמחשבות, יש מכונות שישֵנות,

ויש דגים בתוך הים, גדולים יותר מאניות.

- אבל זה לא יכול להיות!

 

יש נמלים חולבות כנימות, אפשר לחלוב גם עננים.

ויש דגים שמבינים, ושמם נדמה לי דולפינים.

ויש גמלים נורא גדולים, וגְמַל-שלמה קטן כזה,

ויש צִפּוֹר אשר לבשה סִנָּר אָדֹם על החזה.

 

ואם תקח קנה פשוט ותנקב שמונה חורים,

הוא ינגן לך שירים, הוא ינגן לך שירים.

יש אנשים שמוציאים את השנים מהפה,

ויש עצים גדולים של גומי וקקאו וקפה.

 

ויש גשרים ענקיים שסתם תלויים להם מעל,

ויש חוטי ברזל פשוטים, פתאם זורם בהם חשמל,

ויש תֻּכִּי אחד זקן שמספר מעשיות.

- אבל זה לא יכול להיות!

 - אבל זה כן יכול להיות!

 

 

גיבורי המחזה אסורים בתחנת הנוטרים במושבה קטנה, עוד לפני שהוקמה המדינה.
אפרתי הנוטר (נוטר זה כמעט כמו שוטר, אולי קצת יותר, אסר אותם באשמת גניבת העז של המוכרת שהייתה פעם זמרת, האסירים וצעירים מחכים שמישהו יבוא לחקור או לשחרר אותם, ובינתיים, העז קשורה בחוץ לעדות, וגיבורינו, הסובלים משעמום, מביטים בשמים ומפטפטים על כלום.

יה, תראה, כמה כוכבים יש בשמים.
לכל אחד יש שם. לכל אחד,
אומרים שאם כוכב נופל מן השמים
כל מה שתבקש יבוא לך מיד

מוזר, מוזר כל כך
כל העניין כולו
ומי יודע אם זה כך
או לגמרי לא

(אז עוזי אמר שאם מביטים יותר מדי על הירח, חולים במחלת ירח ומטפסים על קירות, ושמוליק ענה לו: אז מה? יותר טוב לטפס על קירות מלשבת במשטרות.)

יה, תראה, אם דגים יוצאים מתוך המים
אז תיכף הם טובעים ברוח, סתם.
בשביל דגים הים הוא כמו הרחוב אצלנו,
והאויר בשביל דגים הוא דווקא ים.

יה, תראה,אם חולים במחלת ירח.
בלילה מטיילים כשישנים.
אנשים עכשיו חוקרים את הירח
ואין שם שום דבר
רק אבנים.

יה, תראה, כמה רחוקים הם השמים
ואין שם אף אחד, רק מלאכים.
אולי המלאכים כבר לא רוצים כנפים
רוצים לקנות מנוע
או מצנחים.

מוזר, מוזר כל כך
כל העניין כולו
ומי יודע אם זה כך
או לגמרי לא

יה, תראה, כמה חושך יש בתוך הלילה
הר ענק של חושך ושל שחור.
לאן הוא יסתלק? לאן ילך החושך?|
ומי בכלל יגיד לו מתי לחזור?

(פתאום קרה גבר קצת מוזר. אפרתי הנוטר ואבא של עוזי ועוד אבאים ואימהות נכנסו אל תחנת הנוטרים. הם באו לשחרר אותנו. דווקא עכשיו, באמצע השיר, אבל אנחנו רמזנו להם: רק רגע, אין מה למהר, קודם נגמור לשיר את השיר שלנו, אחר כך, אם הם רוצים, שישחררו אותנו.

מוזר, מוזר כל כך
כל העניין כולו
ומי יודע אם זה כך
או לגמרי לא

 

 

 

 

 

 

 

  

שכב לישון עכשיו

כבר זמן לישון עכשיו,

אולי תחלום חלום של זהב.

שט מעל לגן

ירח וענן

וגם כוכב.

 

אם קוסם נחמד

יושיט אליך יד,

יקסום רק בשבילך.

אם נסיך ידהר,

תראה שהוא עבר

בחלומךָ.

ילדי, תשכב לישון עכשו

כבר זמן לישון עכשו

מתחת לשמיכה.

 

אם יבוא נוטר

ולו שפם דוקר,

על חלומך לשמור.

אולי תבוא העז

בחדר לפזז עד בוקֶר אור.

ילדי, הנה היום עבר

והסיפור נגמר

תישן עד בוקֶר אור.

 

לילה כמו שמיכה

עטף את חלומךָ,

עטף את חלומךָ המתוק.

כך אֵלַי לוחש,

בסוד אלי לוחש כוכב רחוק:

ילדי חולם לו חלומות,

עיניו כבר עצומות
ועל שפתיו בת צחוק.