הספר שייך לסדרת הספרים ללימוד מושגים ראשונים שהגה הצייר חיים רון. הוא צייר את הציורים ופנה אלי שאוסיף להם חרוזים.

בספר שתי תולעים: תולעת ועוד תולעת,  אחת קצרה ואחת בינונית יוצאות לחקור את העולם

 הנחש ארוך כמו שרוך, אמרה תולעת.
אני יודעת, ענתה לה עוד תולעת,
ומה אם נצא לטייל עליו,
ככה דרך הגב?
רק מחרתיים נגיע לקצה הזנב.

בואי נטפס על גבעול.
גבעול? זה הכל?
כדאי לנו. בסוף הדרך
נקבל פרס. פרח.

:
מצאתי צינור.
כמו מנהרה.
ניכנס?
אני מפחדת נורא.
אין מה לפחד. סתם צינור השקיה.
יה!
קר וחשוך ורטוב.
לא טוב.
עברנו. יצאנו לאור.
רוצה לחזור?

הי, תולעת, מה את עושה?
מתייבשת בטיול על חבל כביסה.
מה נעשה בצהריים?
ננוח בכיס של מכנסיים.
ובערב?
נלך לישון בגרב.

 

אולי יותר טוב טיול על חבל קפיצה?
זה מסתובב, זה מסוכן. לא רוצה.

מה יותר ארוך רגל של שלדג או של חסידה?
לא מתקרבת. לא מודדת. לא. תודה
למה?
לשניהם יש מקורים שאוהבים תולעים.
ואנחנו תולעים.
לא נעים.

רוצה לטפס על צואר של חמור?
יותר טוב צואר של ג'ירפה.
אם ג'ירפה מזיזה לאט את הראש
זה כאילו שאני עפה.

הי, תולעת משוגעת. זה חוט של טלפון. תרדי מהחוטים.
בואי. כדאי גם לך. בחוטים יש פטפוטים.
בחוטים יש פטפוטים? מה את אומרת?
כשימאס לנו נרד דרך השפופרת.

אם היו צומחות לנו על הראש שערות
מה היינו בוחרות
שערות ארוכות או שערות קצרות.
הייתי בוחרת קרחת. ראש ריק.
לא צריך מסרק.

הי תולעת
לאן את נוסעת?
לא יודעת.
על פסים שחורים
שלא נגמרים.
 
ברכבת ארוכה
לארץ רחוקה
ומה יהיה שם?
אולי שם נגלה את העולם.

שם נגלה שאנחנו לא סתם תולעים. אנחנו זחלים.
ונבנה לנו על עצי תות בתים קטנים, עגלגלים,
מחוטים שקוראים להם קורים.
ולא יעניינו אותנו פסים ארוכים ולא פסים קצרים
ולא דברים אחרים
ואז כשנגיע לסוף הדרך הארוכה שלנו
נהיה פרפרים.