הכל קרה בגלל בולי
אודות הספר
תגובות וביקורות
מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: מסדה / מודן, 1990 2002
הכל קרה בגלל בולי
אחרי שיצא לאור הספר "היום הראשון הכי קשה" על יומה הראשון של רחלי, אחיה הקטן, אסף, ואימה המחפשת עבודה במקום חדש וזר להם לגמרי, היו קוראים רבים שדרשו המשך, וגם אני לא יכולתי להיפרד מרחלי, אהובתי הקטנה, ומבני משפחתה, וכך נולד "הכל קרה בגלל בולי." עברו שנתיים. רחלי כבר בכתה ה'. מה קורה לה עכשיו?
פתיחת הספר:
עוד מרחוק ראיתי שמשהו קרה. זה היה דווקא ברגע הכי לא מתאים, בערך בשלוש אחרי הצהרים. מוטי ליווה אותי הביתה אחרי שהלכתי אליו לקחת ממנו ספר שבעצם לא הייתי צריכה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהעזתי לדבר עם מוטי, אולי בגלל זה קצת התרגשתי. בינתיים חשבתי איזה תירוץ אני אמציא בשביל לא לעלות הביתה. רציתי להישאר בחוץ ולפטפט עוד קצת עם מוטי על דברים לא חשובים, כי לפעמים דווקא הדברים הלא חשובים הם פתאום הכי חשובים בעולם.
בדיוק אז זה קרה.
ועוד קטע
"זה כלבלב, אמרתי בתמהון, "זה גור שרק נולד!"
"הוא שלי," צעק אסף.
"מוכרחים קודם לעטוף אותו במשהו. הוא רועד מקור, ואחר כך למצוא לו את אמא שלו," הסברתי לאסף.
"אמרתי לכם שרחלי תבוא ותיכף תגיד מה צריך," התגאה אסף באחותו הגדולה, אבל למרות הביטחון של אסף, ואולי דווקא בגלל הביטחון המרגיז הזה הייתי נבוכה לגמרי. מה עושים עכשיו?
ועוד קטע:
"אמא לא תרשה לנו," אמר אסף. הוא החזיק את בולי בזהירות בשתי הידיים בתוך כובע הצמר שנתן לו ישי.
"אז תן לי אותה," הציע ישי.
"אבל אני מצאתי אותה והיא שלי!" התעקש אסף.
ישי נעלב, הוא לקח את כובע הצמר שלו והלך לו.
אסף הכניס את בולי מתחת לסוודר, וחיכה בחוץ.
עליתי בריצה הביתה לראות אם הדרך פנויה. הזמן הטוב ביותר להביא את בולי הביתה הוא כשאמא איננה.
הדרך הייתה פנויה. אמא עוד לא חזרה מן העבודה של הבוקר, או אולי כבר יצאה לעבודה של אחרי הצהרים. בבוקר אמא עוזרת לגננת ואחרי הצהריים היא מלצרית במסעדה באזור אחר של העיר. אולי לא מצאה מקום קרוב יותר, ואולי היא מתביישת ומשתדלת שלא יכירו אותה השכנים.
ועוד קטע:
"אסף מצא אותה. היא הייתה כמעט מתה."
אמא לא ענתה.
"לקחנו אותה לווטרינר," אמרתי.
אמא הסתכלה בי, העיניים שלה היו מיואשות.
"מאין לקחתם כסף לשלם לו?"
"לא שילמנו. הוא רק פתח לה כרטיס טיפולים." הפניתי את הפנים שלי הצידה שלא אראה את העיניים המיואשות שלה.
"כרטיס טיפולים? יש לכם עוד הפתעות בשבילי?" שאלה אמא בקול עייף.
"אני אשלם," אמרתי. "אני אעבוד ואני אשלם לדוקטור פודל."
"דוקטור פודל?"
"קוראים לו דוקטור פוגל, אבל יותר מתאים לו דוקטור פודל.
אמא לא הקשיבה.
"בדיוק עכשיו חשבתי מאיפה אקח כסף לקנות לכם מעילים," אמרה והביטה לי ישר בעיניים.
"בייבי סיטר," אמרתי. "אני אתלה מודעה במכולת.