זהו ספר משותף לדוד הראל ולי. דוד הראל צייר והגה את הרעיון איך, בעזרת ארבעה צבעי יסוד אפשר ליצור את כל הצבעים שבעולם. ואני חרזתי לפי ציוריו את הסיפור שסיפר לי: הסיפור על צירופי צבעים.
בַּחֲלוֹן בּקֶר סְתָו,
קַר, אָפוֹר, לֹא נָעִים.
הֶעָלִים וְהַפְּרָחִים
פָּשׁוּט אִבְּדוּ אֶת הַצְּבָעִים.
מָה עוֹשִׂים? יָרוֹן חָשַׁב.
מַה אֲנִי עוֹשֶׂה עַכְשָׁו?
אֵיך לָגֶשֶׁת אֶל הַקֶּשֶׁת
וְלָקַחַת קְצָת צְבָעִים?
בַּשִּׁירִים זֶה לֹא קָשֶׁה.
אִם רוֹצִים אָז מַמְרִיאִים.
הוּא מִלֵּא שְׁלֹשָׁה דְּלָיִים
בְּאָדֹם אֲשֶׁר אָהַב
וְיָרַד לָאֲדָמָה
לְתַקֵּן אֶת הַמַּצָּב.
וּמִיָּד הִתְחִיל לִצְבּוֹעַ
בְּאָדֹם, בְּלִי בְּעָיוֹת.
אַך פַּעֲמוֹנֵי הַגֶּשֶׁם,
דְגָנִיוֹת וְחַרְצִיוֹת
צָעֲקוּ בְּכָל הַכֹּחַ:
כָּכָה לֹא נוּכַל לִחְיוֹת!
הָאָדֹם טוֹב לַפְּרָגִים
בִּשְׁבִילֵנוּ הוּא לֹא טוֹב.
אָנוּ לֹא נוּכַל לִפְרֹחַ
בְּלִי כָּחֹל וּבְלִי צָהֹב!
פָּרָג אָדֹם קָם וְאָמַר:
בְּלִי יָרֹק הֵן אִי אֶפְשָׁר!
בְּלִי יָרֹק עַל הֶעָלִים
הֶעָלִים כֻּלָּם נוֹבְלִים!
אָז יָרוֹן חָשַׁב: לֹא צְחוֹק!
אֵיךְ צוֹבְעִים אוֹתָם יָרֹק?
כִּי יָרֹק, אַתֶּם יוֹדְעִים,
הוּא עִרְבּוּב שֶׁל שְׁנֵי צְבָעִים!
קֹדֶם כֹּל לָקַח כֶּחֹל –
הֶעָלִים הָיוּ כְּחֻלִים.
וּמִיָּד הוֹסִיף צָהֹב –
הִתְקַבֵּל יָרוֹק דֵּי טוֹב.
אִם תִּרְצֶה לְנַסּוֹת –
גַּם אַתָּה יָכוֹל
בְּעֶזְרַת דַּפִים שְׁקוּפִים –
דַּף צָהֹב, דַּף כָּחֹל.
אִם יוֹדְעִים עִרְבּוּב צְבָעִים
מַה יוֹצֵא? פִּלְאֵי פְּלָאִים.
לָאָדֹם הוֹסֵף כָּחֹל
יֵשׁ לְךּ מִדְרוֹן סָגֹל
הָעוֹלָם גָּדוֹל, רָחָב,
יֵשׁ בּוֹ אָדֹם, כָּחֹל, זָהָב,
אַלְפֵי צְבָעִים, אַלְפֵי גְּוָנִים
כָּל כָּךְ יָפִים, כָּל כָּך שׁוֹנִים.
כָּל הַצְבָעִים, וְזֶה לֹא סוֹד,
נוֹלְדוּ מִמְעַט צִבְעֵי יְסוֹד.
אַרְבָּעָה בְּסַך הַכּלֹ:
אָדֹם, צָהֹב, שָׁחוֹר, כָּחֹל.
כַּאֲשֶׁר יָרַד הָעֶרֶב, הוּא צָבַע הַכֹּל שָׁחוֹר
וְיָרוֹן הָלַך לִישׁוֹן...
וְיָשֵׁן עַד בֹּקֶר אוֹר.
יָרוֹן הִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר
לְיוֹם חָדָש. לְיוֹם מַדְהִים.
בַּחֲלוֹן צָחַק אֵלָיו
עוֹלָם מִכָּל מִינֵי צְבָעִים.