חג לי
אודות הספר
תגובות וביקורות
מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: מסדה / מודן, 1976 2002
בעקבות הצלחתה של תכנית הטלוויזיה "חג לי" התפרסמו מרבית השירים והסיפורים שכתבתי לחגים בארבע חוברות צבעוניות, יפהפיות שאותן איירה בכישרון רב הציירת אלונה פרנקל. מאוחר יותר נכללו כל החוברות בספר "חג לי" שיצא לאור במהדורות רבות במשך השנים. בתחילה בהוצאת "מסדה" וכיום בהוצאת "מודן"
השירים והסיפורים נכללו באלבום "חג לי" ואפשר למצוא פרטים עליו במדור "אלבומים"
פתיחת הספר:
איזה חג לי, איזה חג לי
חג יחיד ומיוחד לי
גם השמש מאירה
לי היום פי עשרה
איזה חג לי, איזה חג.
ראש השנה
הסיפור על יחיל
(סיפור על התחלות)
היה פעם ילד שקראו לו ששמו היה... לא חשוב מה היה שמו. כולם קראו לו יחיל. למה יחיל? כי הוא אהב רק להתחיל. כל יום היה מתחיל עבודה חדשה ושוכח לגמור. כל המגרות שלו היו מלאות התחלות.
פעם הוא התחיל סירה, רצה להפליג בה לארץ אחרת, אבל היו לו בסירה רק הגה וחרטום, אז הוא נשאר בבית.
פעם הוא התחיל לפסל ציפור. הוא עשה לה מקור משני גפרורים, והתחיל לתכנן מנגנון מקפיץ, שתוכל לעוף, אבל הוא לא גמר אותה והיא לא עפה.
הוא חשב שכי כדאי שככה תנהג גם השנה. שרק תתחיל ולא תמשיך עד הסוף. כולם ילבשו בגדים חדשים וילכו לבית הכנסת לשמוע את תקיעת השופר, אחר כך ישבו בסוכות ויאכלו פירות ויראו את הכוכבים דרך הסכך, אחר כך ידליקו נרות חנוכה ויקבלו דמי חנוכה, ישחקו בסביבונים, ולמחרת כבר יתחפשו כי יגיע חג פורים. ישחקו באגוזים וזהו. השנה לא תמשיך ותישאר באביב.
אבל אחר כך הוא חשב שאולי זה בכלל לא כדאי להפסיד את כל הקיץ, ואת הגלידות והתירס החם, והאבטיחים והמלונים והים הכחול, ואת כל החופש הגדול.
אז הוא הסכים שהשנה תמשיך כמו שזה היה תמיד. איזה מזל.
אומרים שהוא אפילו התחיל לגמור את הציפור שלו. שאולי היא תעוף בשנה הבאה.
תפוח בדבש
למה אוכלים בראש השנה תפוח טבול בדבש?
הדבש, כדי שתהיה לנו שנה מתוקה. אבל בשביל מה התפוח?
פעם, כשהיה המלאך גבריאל עסוק בשקילת המעשים הטובים והמעשים הרעים על המאזניים שבשמים, שלח את ידו לקחת חבילה לשל מעשים טובים ומצא... תפוח, תפוח אמיתי, ירקרק מזן "אין כמוהו"
"איך הגעת הנה?" התפלא המלאך גבריאל.
"זה באמת היה די קשה," אמר התפוח.
"ודווקא בערמת המעשים הטובים?"
"אני תפוח די טוב," נעלב התפוח. "יש לי טענות לקדוש ברוך הוא. באתי להגיד שלו שאני מקופח."
"אל תתרגש," אמר המלאך גבריאל. "למה אתה חושב שאתה מקופח?"
"תראה איך מתייחסים לקרובים שלי. האתרוג, למשל, בחג הסוכות שמים אותו בקופסה מרופדת ומקושטת, מכבדים אותו, והוא מר. טעמת אותו פעם? והאגוזים בפסח – קטנים וקשים, וכל הילדים משחקים בהם. ואני? אף אחד לא שם לב אלי. בכלל. אף פעם."
"מה זה? מי מפריע את עבודת הקודש?" נשמע פתאום קול מכיסא הכבוד.
"זה תפוח אחד. טוען שהוא מקופח"
"אין פנאי לשמוע אותו עכשיו, אנחנו צריכים לגמור את השקילה עד הערב."
"אבל אדון אדוני, תראה את האתרוג בסוכות והשקדים בט"ו בשבט, והאגוזים בפסח, והירק בשבועות... רק אני..."
אולי נמאס לקדוש ברוך הוא, ואולי נמאס למלאך גבריאל, אבל מישהו אחז בתפוח וזרק אותו למטה.
טרח.
התפוח נפל ישר לתוך קערת דבש של משפחה שישבה אל שולחן החג.
"הי, תפוח נפל לתוך הדבש!" קרא הבן הצעיר. "איזה תפוח יפה!"
"מה זה? איך הגיע לכאן התפוח הזה?" התפלאו ההורים.
"אלוהים שלח לי אותו מהשמים," אמר הבן הצעיר, וידע שזאת האמת.
"אתה חושב שאין לאלוהים דאגות אחרות בראש השנה, רק לשלוח לך תפוחים?"
צחקה האם. כי, אתם יודעים, המבוגרים לא תמיד יודעים באמת.
אבל הילד לא ענה. הוא הרים את התפוח מתוך צלוחית הדבש, ונגס ממנו בזהירות. טעם גן עדן.
"מוזר," הוא חשב. "תפוח טבול בדבש, וגם התפוח וגם הדבש מתוקים כפליים."
אולי יספרו לכם גם סיבות אחרות מדוע אוכלים בראש השנה תפוח טבול בדבש, אבל אני חושבת שזאת הסיבה האמיתית.
סיפורים נוספים בתכנית לראש השנה: "שנה חדשה מגיעה "שלושה ספרים נפתחים" והשירים: "שנה טובה," "מתנה לראש השנה" ועוד. השירים נמצאים ממדור "שירים" בפרק "שירים לחגים ולעונות השנה.
סוכות
אורח פורח
בחג הסוכות פגשתי צפור דרור. אמרתי: שלום דרור, למה גם בחג אתה אפור?"
אז הוא אמר לי: "תשאל דרור אחר. אני ממהר."
אמרתי: "ואם הדרור לא יהיה אפור? מה אני אשאל?"
אז הוא אמר לי: "אל תשמע מה שאומרים. כל הדרורים אפורים. ועכשיו אני צריך לעוף. אוף!"
שאלתי: "לאן אתה בורח?" אז הוא אמר לי: "היום אני אורח. אורח פורח."
שאלתי: "אורח של מי?"
אז הוא אמר: "לא חשוב. של מי שבא לי."
אמרתי: "אתה דרור לא נורמלי!"
אז הוא אמר לי: "אתה רואה את כל הסוכות? כולן מחכות. למי? לאורח. אז אני כבר בורח."
אמרתי: "אה, אתה האורח בכל הסוכות?
אז הוא אמר לי: "כן, אני בא מתי שהן ריקות."
"ואיזו סוכה הכי יפה?"
"הסוכה עם הרימונים שכבר מתבקעים מגרעינים. מספיק לי סדק הכי קטן."
אמרתי: "כמובן."
"שהתפוחים אדומים ומתוקים, תאווה למקור. ואם יש גם תמרים עסיסיים... ואגסים... ושזיפים מתבקעים ומנטפים... וענבים יפים... תסלח לי..."
והוא פרח לי.
מעשה בערבה
מעשה בערבה ביישנית ועצובה, שקינאה בכל העצים בסביבה.
היא ידעה שקינאה זו מידה נוראה, ונורא לא נעים שתמיד מקנאים.
אז מה לעשות לקנאה שכזאת? אמרו לי אתם, אם רק ידעתם.
ממש על ידה צמח עץ תמר. גבוה, זקוף, יפה, נהדר. כל עלה – מניפה, וצמרת יפה. הוא צימר תמרים נהדרים, קטנים וחומים, כל כך טעימים,
ולולבים יפים, דקים וזקופים, רק באים וקוטפים.
על יד התמר צמח עץ הדר, גם הוא נהדר. אתרוגים נפלאים, הדורים וגאים,
ניחוח כזה לא היה מזמן בכל הבוסתן.
הייתה שם גם שדרת הדסים, שהפיצו סביב ם ריח מקסים.
ועוד עצים ירוקים, עבים ודקים, שונים ומשונים, גדולים וקטנים.
אם אספור עד מחר - לא אגמור. אי אפשר.
הייתה הערבה כל כך עצובה, וכך היא חשבה:
אילו היה לי פרי מגדים, מתנה לילדים,
לא אכפת לי שיהיה קטן במיוחד, שיספיק לפחות לילד אחד.
הצטערה הערבה והתחילה לבכות: "אוי לי מה אתן לילדים בסוכות?"
שמע זאת מלאך העצים בשמים, הקשיב והבין, וספק כנפיים.
ואמר: אל תבכי, ערבה. בעיני את טובה. הצניעות היא מידה מאד חשובה.
מחי את הדמעות מעלעלייך הקטנים. בסוכות את תהיי בין ארבעת המינים.
ומאז בסוכה היפה, הירוקה, במרכז הסוכה הנאווה,
עם לולב והדס, ואתרוג מיוחס, חוגג גם ענף ערבה.
סיפורים נוספים בתכנית לחג הסוכות: "סליחות בפעם הראשונה" ו"בלילה בסוכה" הם נמצאים במדור "סיפורים לחגים")
והשירים "סליחה" "בסוכה שלנו" "ארבעת המינים" ועוד.(כל השירים נמצאים במדור שירים לחגים ולעונות השנה)
חנוכה
הסופגניה שלא אהבה רִבָּה
סופגניה אחת לא אהבה רִבָּה. כשלשו אותה בבצק היא לא ידעה מה מחכה לה. קמח היא עוד יכלה לסבול. הביצים היו דווקא די טריות וטעימות. את השמרים היא זללה ותפחה והתעגלה. היו לה קצת בעיות כשהכניסו אותה לשמן הרותח, היא התרגזה ורטנה, התרוצצה בסיר ונחבטה בדפנותיו ולא מצאה לה מקום. אבל הצרות האמיתיות שלה התחילו אחרי שהוציאו אותה מן הסיר – חומה וחמה ועגולה. שמו אותה במגש גדול, והיא ראתה איך מזריקים במזרק של פלסטיק לכל חברותיה ועוד מעט יגיעו גם אליה. הסופגניה נבהלה, התגלגלה במהירות עד קצה המגש, וטרח – גלשה על השולחן. אבל יד זריזה תפשה אותה וניסתה להזריק לה את מנת הרִבָּה. הסופגניה זזה בעצבנות, והרִבָּה נשפכה איכשהו על פניה ועל גבה. היד הזריזה ניסתה להזריק למיסכנה מנה נוספת, אבל הסופגניה הצליחה להתחמק, והסתדרה במגש בין סופגניות אחרות, וככה היא נשארה.
אז אם תראו בין כל הסופגניות סופגניה אחת עצבנית, המנסה להעמיד פנים תמימות ושלוות, אבל כל הרִבָּה נמרחה עליה מבחוץ\ תדעו מיד שזאת היא הסופגניה שלא אהבה רִבָּה.
סיפור נוסף לחג החנוכה: "הסביבון של יעל"
והשירים: "אור, אור אור, "נס קטן" "איך עושים לביבות" (מה, מה, תפוח אדמה) ועוד.
השירים נמצאים במדור "שירים לחגים ולעונות השנה)
ט"ו בשבט
מעשה בזרע די גדול
זרע אחד, די גדול, בערך כזה, שכב לו באדמה, שכב ושכב וככה הוא חשב:
אני צמא נורא. אינלו הייתה לי טיפת מים. אני רוצה מים! טיפת מים!
מים מים מים !!!
פתאום נגעה בו טיפה קטנה, קרירה ושקופה, עם ריח של גשם ראשון.
הזרע שתה ושתה את כל הטיפה עד הטיפה האחרונה, התנפח והתנפח עוד ועוד, עד שנעשה זרע גדול מאד, בערך כזה. הזרע הגדול שכב באדמה וחשב:
מעניין איזה זרע אני ומה כבר יכול לצאת ממני. אולי אני זרע של קוץ או דרדר,
ואולי אני זרע של ורד בר. אולי אני זרע של עשב פיל? יוּ כמה שזה מבהיל. הלואי שהייתי זרע של שוקולד. אבל איך נראה זרע של שוקולד? אוי! אני נקרע!
הזרע הפסיק לחשוב. לא היה לו זמן, הוא היה עסוק. מתוכו יצאו שרשים למטה ועלה קטן למעלה, ועוד שורשים, ועוד עלה שכמותו לא ראה אף פעם, דומה לנוצות ענקיות של טווס ירוק. השרשים והעלים צמחו במהירות. אף פעם הוא לא תאר לעצמו שכל הדברים היפים והירוקים האלה היו מקופלים בתוכו, כשעוד היה זרע.
כעבור כמה שנים הוא נראה בעך ככה...
והיה העץ הכי גבוה מכל העצים בסביבה. הוא היה עץ תמר.
פעם טיפס עליו ילד קטן, קטף ממנו פרי תמר, תמרה מתוקה וחומה. אכל את התמרה, ואת הגרעין זרק לאדמה.
באה הרוח, הביאה אבק וחול וכיסתה את הגרעין.
שכב הגרעין ימים רבים באדמה. שכב ושכב וככה הוא חשב:
אני צמא נורא. אינלו הייתה לי טיפת מים. אני רוצה מים! טיפת מים!
מים מים מים !!!
פתאום נגעה בו טיפה קטנה, קרירה ושקופה, עם ריח של גשם ראשון.
סיפור נוסף לט"ו בשבט ב "חג לי": "על אורן והאורן שלו" (נמצא במדור סיפורים לחגים)
והשירים: "שקד או שקדיה" "לברוש כואב הראש" "מה אפשר לעשות מעלה של בננה" ועוד. (כל השירים נמצאים במדור "שירים לחגים ועונות השנה)
פורים
על צב שכמעט התחפש לבית ספר
צב אחד חיכה כל השנה לפורים כי הוא רצה נורא להתחפש לבית ספר.
בית כבר יש לו על הגב, אז מה שחסר לו – זה רק ספר.
הוא הלך לאט לאט אל אילן, הסתובב מסביבו וניסה להסביר לו שהוא רוצה ספר.
"הי, מצאתי צב," אמר אילן שאהב למצוא חיות בכל מקום.
הוא לקח את הצב, שם אותו בקופסה של נעליים והלך להראות ליעל.
" אני לא צריך קופסה! אני צריך ספר!" ניסה הצב להסביר מתוך הקופסה. אבל אילן לא שם לב.
"איזה צב גדול, איפה מצאת אותו?" שאלה יעל.
"הוא בא אלי לבדו. אם את רוצה את יכולה לעזור לי לקטוף לו עלים ועשב. זה מה שצבים אוכלים.
הם קטפו עלים של חמציץ ודשא וסביונים ונתנו לצב, אבל הצב לא רצה לאכול ורק התאמץ להסביר להם שהוא צריך ספר.
"הי, תראה, הוא מלכלך לך את הקופסה. בוא נפרוש לו עיתון מלמטה," הציעה יעל.
הם הוציאו את הצב מן הקופסה, שפכו את כל העלים והעשב, פרשו עיתון בתחתית הקופסה והחזירו את הצב בחזרה.
"אבל אני לא צריך עיתון. אני צריך ספר," ניסה הצב להסביר. "בעצם מה זה משנה, ספר או עיתון. עיתון זה כמעט כמו ספר. בית כבר היה לי מזמן, עכשיו יש לי גם עיתון. עכשיו אני לא צב. אני בית עיתון. אני לא צב! אני בית עיתון!"
אבל אילן ויעל לא הבינו אותו. הם הביאו לצב עוד עלים, וגם קצת מים שמו לו במכסה של פלסטיק. וחשבו שהכל בסדר.
זיקית שקופה
זיקית אחת רצתה להתחפש ולא ידעה למה. היא יצאה לטייל ולחשוב למה להתחפש, כי לפעמים קל יותר לחשוב כשמטיילים.
היא טיפסה על עלה ירוק של בגונביליה, ותיכף החליטה להתחפש לעלה, והייתה זיקית ירוקה.
פתאום היא ראתה שהיא עוברת בין המון פרחים סגולים של בגונביליה. הזנב שלה
כבר התחיל להסתגל, אבל מרוב התרגשות היא נפלה על האדמה והראש שלה הפך לראש חום.
עכשיו היה לה ראש חום, גוף ירוק וזנב סגול. היא חשבה שהתחפושת לא הצליחה לה, וזחלה אל שלולית קטנה, לשטוף את כל הצבעים, פתאום הפכה שקופה, כצבע המים.
עכשיו היא מחפשת את עצמה בכל מקום בשביל להתחפש, אבל קשה לה מאד למצוא את עצמה, כי היא שקופה.
אז אם תראו זיקית שקופה באיזה שהוא מקום, תגידו לה בבקשה שהיא שם.
סיפור נוסף לפורים ב"חג לי": "רמי קאובוי" (נמצא במדור סיפורים לחגים)
והשירים: "בפורים" "אנחנו תופרים תחפושות" ועוד (כל השירים נמצאים במדור "שירים לחגים ועונות השנה)
פסח
ככה משחקים באגוזים
מעמידים קרש באלכסון, שיישען על המיטה. ממלאים את הכיסים באגוזים ומתחילים:
רמי שם אגוז בקצה הקרש, האגוז מתגלגל ונופל על הרצפה. אני שם אגוז בקצה הקרש, האגוז מתגלגל ונופל על יד האגוז של רמי, אבל לא פוגע בו. דודיק הגדול, שיש לוהכי הרבה אגוזים, שם אגוז בקצה הקרש. האגוז שלו מתגלגל ופוגע באגוז שלי, האגוז שלי זז ופוגע באגוז של רמי, ודודיק הגדול לוקח את כל האגוזים. אין לו כבר מקום בכיסים של המכנסיים, אז הוא שם בכיס הקטן של החולצה.
רמי מציע שעכשיו דודק הגדול יתחיל. דודיק שם אגוז, האגוז מתגלגל ולא פוגע בכלום. רמי – לא פוגע. אני – לא פוגע. דודיק הגדול שם עוד אגוז, האגוז שלו פוגע באגוז של רמי שפוגע באגוז שלי. דודיק הגדול אוסף את כל האגוזים ושם בכיס השני של החולצה.
מתי גומרים לשחק?
כשאין כבר לדודיק הגדול מקום לשים את האגוזים שלו. אז יוצאים לחצר, דודיק מוציא את כל האגוזים מכל הכיסים, מכבד גם אותנו, מפצחים באבן ואוכלים.
אחר כך הולכים לבקש מאמא עוד אגוזים ומתחילים מחדש.
ספור נוסף בתכנית לפסח: "גנבתי אפיקומן"
והשירים: "אליהו הנביא," "חד גדיא" "נקיון יסודי" ועוד. (כל השירים נמצאים במדור "שירים לחגים ולעונות השנה)
יום העצמאות
סיפור על גמל ועל טנק או: שלום באמצע המדבר
פעם, באמצע המדבר, במקום שלא צומח כמעט שום דבר, רק חול ואבנים, אבנים וחול, וקוץ קטן וזה הכל, גמל אחד פגש טנק.
"שלום," אמר הגמל.
"מה זה?" שאל הטנק בקול חריקה ושריקה.
"מה זה מה?"
"המלה הזאת שאמרת, מה זה?"
"שלום?"
"הנה, אמרת את זה שוב."
"שלום זאת ברכה, וגם כשלא נלחמים, כל אחד יודע מה זה שלום."
"אני לא."
"מסכן," אמר הגמל, והתכוון לזה.
"אם לא נלחמים, אז מה עושים?" שאל הטנק.
"אוכלים קוצים," אמר הגמל. " אני, למשל, יכול לאכול המון קוצים, ואחר כך ללכת שלושה ימים במדבר בלי אוכל ובלי מים. בשקט.
"רק קוצים?" התפלא הגמל.
"זה מה שאני מוצא במדבר. זה די טעים כשמתרגלים. ומה אתה אוכל?"
"אני שותה בנזין."
"מסכן," אמר הגמל.
"ולפעמים יורה," הוסיף הטנק בעצב.
"מה, אתה גם יורה?" נבהל הגמל "אז אני ממהר, שלום."
"שלום," אמר הטנק.
"אז, שלום שלום"...
"הלואי," אמר הטנק.
סיפור נוסף ב"חג לי" ליום העצמאות: "החייל והצב."
השירים "יום הולדת למדינה," "חג כחול לבן" ועוד. (נמצאים במדור "שירים לחגים ולעונות השנה")
רוב הסיפורים והשירים לל"ג בעומר ולחג השבועות נמצאים במדורים "סיפורים לחגים" או "שירים לחגים ולעונות השנה"