לא בכיתי הפעם

אודות הספר
תגובות וביקורות


מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: כתר, 1983

ספר השירים הזה נכתב במיוחד לבתי הצעירה יעל. כשהייתה קטנה היא הייתה משתפת אותי בכל הבעיות שהיו לה בבית הספר, ופתאום הבנתי שאלה בדיוק היו הבעיות של אמיר ונטע,  אחיה ואחותה הבוגרים יותר, וכשחשבתי על זה התברר לי שאלה בדיוק היו גם הבעיות שלי בילדותי. פעמים רבות חזרתי מבית הספר בדמעות: לא ניצחתי בתחרות הריצה, המורה הושיבה אותי במקום הכי רע בכיתה, תמיד היא שואלת כשאני לא מוכנה, ועוד.  כתבתי את השירים האלה לעודד את רוחה של יעל. לשמחתי גיליתי, במפגשים הרבים שהיו לי עם תלמידים ברחבי הארץ, שאלה היו השירים שעודדו גם אותם. הם היו מעתיקים אותם, תולים בכיתה, מעתיקים ליומן, יודעים בעל פה. מדקלמים במקהלה מדברת ביחד אתי.
 את הספר הזה הבאתי אתילכל פגישה שלי עם ילדים בבית ספר, ותמיד מתפתחות  שיחות מעניינות סביב  הנושאים המועלים בו:  הרצון או הצורך להיות תמיד ראשון, או מהו המקום הכי טוב בכיתה, מה טוב ומה רע במורה שיודעת מתי לא הכנת שעורים, האם באמת היה לך יום איום? ועוד ועוד.
 
 
שירים מתוך הספר:
 
 
לא בכיתי הפעם
אתמול, בתחרות הריצה
הגעתי כמעט אחרונה.
אחרי הגיעו עוד שניים
אבל לפני הגיעו שמונה.
נעם הגיע כרגיל ראשון
כי ככה זה צריך להיות.
מירה הגיעה שנייה
ותיכף התחילה לבכות.
אני לא בכיתי הפעם,
כי חשבתי לי בהגיון:
אם מישהו צריך לבכות –
שיבכה זה שהגיע אחרון.
 
 
המקום הכי טוב בכיתה
נתנו לי את המקום הכי טוב בכיתה
אני יושבת –
ליד הדלת.
אם מישהו עובר במסדרון
אני מסתכלת.
אם מישהו רוצה להיכנס
אני פותחת.
אם המורה רוצה גיר מהמשרד
אותי היא שולחת.
אני יכולה לקום מתי שאני רוצה
לבדוק אם הדלת סגורה.
כמעט שלא נשאר לי זמן
בשביל לענות למורה.
 
 
תשתדלי
תמיד אומרים לי: תשתדלי,
את לא משתדלת די.
לי נדמה שאני משתדלת
קצת יותר מדי.
 
בציור אני מאד משתדלת
אבל רינה מצליחה.
בהתעמלות אני משתדלת
קרן לא. היא לא צריכה.
 
אני מצליחה דווקא בחיבורים,
ובזה לא השתדלתי בכלל.
רינה משתדלת כי זה קשה לה.
לי זה קל.
 
משהו כאן לא בסדר.
מישהו טועה בודאי.
אולי בעצם הים צריכים להגיד לי:
עשי טובה ואל תשתדלי יותר מדי.
 
 
 
כשאני לא מוכנה
תמיד היא שואלת
כשאני לא מוכנה.
איך היא יודעת?
אני משתגעת.
 
כשהבנתי הכל
ואני מצביעה
היא מסתכלת
אבל לא רואה.
 
אך אם פעם אחת
אני לא מבינה –
היא פונה רק אלי.
רק אלי היא פונה.
 
וזה לא רק אצלי,
סיפרה לי אלה
שכך בדיוק
זה קורה גם אצלה.
 
מוכרחים לחוקק
חוק דחוף. אולי שניים,
נגד מורות
עם רדאר בעיניים.
 
 
 
שמלה
סידרתי את הארון
מה התגלה?
יש לי רק מכנסיים.
אין לי שמלה.
 
שאלתי את אמא,
אמא הסכימה.
בחרתי שמלה
בצבע סגול
עפ צוארון
קטן ועגול.
עם חגורה
יפה נורא
וכפתורים 
נהדרים.
ועם רקמה על החשה
שלא רואים דבר כזה.
ועם פסים
על הכיסים,
מי שרואה אומר: מקסים.
קפלים קלים
בשרוולים
וקישוטים בצוארון.
 
תליתי את השמלה
עמוק בארון
ולבשתי מכנסים קצרים.
מתי אלבש את השמלה?
אולי בפורים.
 
 
 
ילדה אחרת
לפעמים אני חושבת דבר אחד
ואומרת דבר אחר.
זה מרגיז אותי נורא
אבל עוד לא הצלחתי להתגבר.
 
אני חושבת שצריך להגיד סליחה
ואומרת: מה אכפת לי?
כי הסליחה נשארת בלב
וה"מה אכפת לי"נפלט לי.
 
אם אנשים היו מקשיבים
למה שאני חושבת
במקום למה שאני אומרת -
היו חושבים
שאני ילדה אחרת.
 
 

תחליטי כבר
תה או קקאו,
או אולי חלב קר?
תחליטי כבר.
 
גבינה צהובה או גבינה לבנה?
אני לא מבינה,
איזו גבינה?
 
ביצה או חביתה?
מה את מחליטה?
 
 
 
יום איום
היום היה יום איום.
מכל הימים הכי איומים
לא היה לי יום איום כמו היום.
מזל שרק לפעמים
אולי פעם בכמה ימים
בא לי פתאום יום נורא ואיום
כמו היום.
 
 
 
הכובע של סבא שלי
ישבתי עם סבא שלי כמו תמיד.
דיברנו על הכל.
אמרתי: "אני, אפילו אם הייתי רוצה להיות סבא,
אני לא יכול."
 
"אתה דווקא יכול
למה לא?"
 אמר לי סבא שלי
ונתן לי את הכובע שלו.
 
אמרתי: "אין לי זקן
זאת לא חכמה."
"גם לי אין,"  אמר סבא שלי.
"אז מה?"
 
אמרתי: "איזה מין סבא אני
אם אין לי מקל?"
"גם לי אין," אמר סבא שלי,
"תסתכל."
 
אמרתי "אבל אני לא חלש, 
ואני לא מסכן."
"גם אני לא," אמר סבא שלי,
"אני רק זקן."
 
חבשתי את הכובע של סבא שלי
לכמה רגעים.
הרגשתי הרגשה של סבאים
וזה היה דוקא נעים.
 
סבא אמר לי: "כשימָאס לך
תחזיר לי את הכובע.
עליך הוא עוד קצת גדול.
כל ההבדל ביננו 
שלי כבר אין למי להחזיר אותו.
זה הכל."
 
 
אורחת פורחת
ציפור זרה
שאני בכלל לא מכירה
הגיעה לחצר שלנו בטיסה מהירה,
טעמה את המים
בדקה את האויר, אם הוא טוב,
הקשיבה לרעש של השכנים ולרעש של הרחות,
צפצפה צפצוף אחד
קצר וחד
ועפה למקום אחר.
אולי היא חשבה ששם טוב יותר.
ואולי נעלבה
כי אף אחד לא ביקש שתישאר.
 
 
גמדים גרים בסיפורים.
גמדים גרים, בדרך כלל, בסיפורים.
אבל כשהסיפורים נגמרים
הם עוברים למקומות אחרים:
גביע של פרח,
חור של כפתור,
כיס של חולצה
או קן של ציפור.
צדפים ריקים
או סדקים.
גם מתחת לאבנים
יש מקומות מחבוא מצויינים
לגמדים קטנים.
לכן
כשאני רואה פרח או קן,
או סדקים, אפילו הכי דקים
או אבנים
אני תמיד עוצרת לבדוק מה יש בפנים.
 
 
מקהלה של קולות קטנים
יש לי צליל חליל
בקופסה קטנה
ששמרתי לי
מלפני שנה.
 
יש לי קול ציפור
בפזמון חוזר
ששמרתי לי 
מאביב אחר.
 
יש לי מקהלה
של קולות קטנים.
הם בראש שלי
כבר המון שנים.
 
אז בראש שלי
יש תמיד קונצרט
של קולות קטנים
שרוצים לצאת.
 
 
צלילים של פסנתר
אם מישהו מנגן בפסנתר
אפילו ברחוב אחר -
הצלילים מתפזרים לאט
כמו טבעות עשן לבן.
במקומות רחוקים
הם כל כך דקים
שאנשים עסוקים לא שמים לב.
אבל אני חושב
שפעם שמעתי צלילים של פסנתר
שניגנו אותם בעיר אחרת
או בזמן אחר.
ו