מאין באה הרוח

אודות הספר
תגובות וביקורות


מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: כנרת, 1993

הציורים שצייר חיים רון  ברוח טובה היו לי להשראה. הוא היה צייר שהיטיב להתבונן ןלהרגיש, וידע להעביר את תחושותיו אל הנייר כאן הוא השתמש, בנוסף לצבעים, גם בקרעי נייר כדי להעביר את תחושת משב הרוח. כאילו גם קרעי הנייר הצבועים והמודבקים שלו  עפים ברוח. כמה אהבתי להמציא סיפור לפי ציורי הרוחות שלו.
 
הספר נפתח כך:
הרוח הייתה פה.
 
יש לי סימנים:
השערות מכסות לי את כל הפנים
וגם השמלה שלי עפה למעלה.
הרוח הייתה פה,
הייתה ועברה לה.
מאין היא באה?
מאיפה יצאה לה?
 
:
אולי מפסגת החרמון הקרה?
 
אולי על השלג גלשה בסערה
הביאה אלינו מראות לבנים
קרחונים, הרי שלג, ריחות ארנים,
טעם מים קרים מפלגי ההרים,
וימים אפורים, סוערים וקרים.
 
אולי הרוח עלתה מדרום?
 
אולי באה ישר מן הים האדום
וסיפרה על מראות חמים של מדבר:
מרחבים מוכי שמש, מעט עשבי בר,
ערוצים וקוצים
יבשים ועוקצים,
 
מישורים והרים
וצוקים אדירים,
אדומים וסגולים, משתקפים בים.
יערות אלמוגים.
כל היופי החם..
 
אולי רוח מזרח מארצות החמה?
 
שחלפה כמו שרפה
חומה אדומה?
 
יבשה ושרפה וכסתה באבק,
הביאה פחד סתום ומחנק,
והשאירה עולם מאובק ויבש
כמו שטח אחרי שעברה בו אש.


אולי מן הים באה הרוח?
 
קלה וקרירה,
יש לה ריח מלוח,
לפעמים מלטפת, לפעמים היא סוערת.
בכל יום מן הים באה רוח אחרת.
 
מביאה שיירת שיירות עננים,
אפורים או שחורים, לפעמים לבנים.

מביאה את הגשם וגם את הקשת,
בעצם כל מה שאני מבקשת.
 
 
מאין הרוח הזאת שנשבה?
היא רעה או טובה?
אולי סתם שובבה?
רגועה? מהירה?
זאת הייתה סערה?
לחה? מלוחה? חמה או קרה?
אוששששש....
כבר עברה.