על אהבה ללא תנאים של ילדים לאימם,,

עדי פוגל

"סיפור בחרוזים על כוכבים חרוצים שרוצים לתפור לאמא לבנה שמלה לפי האופנה האחרונה, כי לאורך מיליון שנותיה היא לעולם לא קיבלה מתנה. הם נאספים יחדיו, הכוכבים הטובים, הרחוקים והקרובים, והופכים כולם למעצבים מתנדבים. הם מודדים את אמא לבנה ותופרים לה שמלת זהב פתוחה בגב, עם חגורה צרה ומחשוף רחב. ומלפנים – רוקמים פנינים. אבל כשאמא לבנה מנסה ללבוש את השמלה החדשה, מסתבר שבשבוע אחד התעגלה לה הבטן, התרחב לה הצד ולא מספיק לה הבד. הכוכבים החרוצים לא מתרגשים ולא מתייאשים, הם מוסיפים עוד בדים בצדדים, פורמים וגוזרים ותופרים הכל מחדש. אבל גם הפעם כשאמא לבנה לובשת את השמלה, מסתבר שתוך זמן קצר היא רזתה מאוד והשמלה גדולה עליה בכמה מידות. שוב תופרים הכוכבים שמלה חדשה, וחוזר חלילה. כשהם מתייאשים הם אומרים לאמא לבנה את האמת בפנים: היא כל הזמן משתנה ולכן לא תקבל שום שמלה במתנה. "פשוט תישארי כמו שאת, לנו זה לגמרי לא אכפת, אוהבים אותך כמו שאת. אם תרצי – תרזי, ואם תרצי – תשמיני, אבל בגד חדש אצלנו אל תזמיני", הם אומרים לה. הלוואי על כל האמהות עדת מעריצים כזו.
בשורה התחתונה : סיפור מתוק על אהבה ללא תנאים של ילדים לאמם, המלמד גם על ייחודה של הלבנה."