על עצמי / על ראש הברוש (מקהלה עליזה)

 

לאחרונה הגיעו לאזני שמועות על עדויות  של אנשים שונים ברחבי הארץ שיודעים בוודאות על איזה ברוש שרה מקהלת הציפורים העליזה. וברושים בעין חרוד, בירושלים ובמקומות אחרים זכו בכבוד. חבל לקלקל להם אבל האמת היא אחרת: עץ ברוש צמח בפינת חצר הצריף שבו נולדתי, ובו עברו עלי שנות ילדותי בהרצליה. (קצה סימטת החול, הצריף האחרון על יד הוואדי). על יד כל אחד מהצריפים הסחופים בסימטת החול ההיא היה משק עזר קטן. המשק שלנו כלל רפת עם פרה אחת, לול עם כמה עשרות תרנגולות, גינת ירק שטיפחה אִמי, שטח קטן של תלתן בשביל הפרה, כמה עצי פרי (חבושים רימונים תותים שחורים נהדרים, גואייבות, תפוחים) עץ איזדרכת ריחני, שני אורנים ובשטח הקרוב לוואדי צמחו שלושה עצי ברוש שהיו חלק משורת ברושים ארוכה שנמשכה לחצרות השכנים. זכר לפרדס שהיה שם בשנותיה הראשונות של הרצליה. הברוש בפינת החצר היה גדול מכולם  ותמיד היו עליו המון ציפורים.
כעבור שנים הפך הצריף לבית. סימטת המיליונרים נעלמה. על הוואדי נסלל כביש, והוא רחוב העצמאות הצפוף והרועש. משק העזר שלנו הפך לחצר מטופחת עם דשא, עצים ופרחים, ואני באתי לגור שם עם אישי הטוב, ושם גידלנו את שלושת ילדינו. החצר הייתה גדולה וירוקה, והמוני ציפורים (ספרתי למעלה מ-20 מינים שונים) ביקרו בחצרנו, ונהנו מפירות בשלים, יחס טוב, שפע מקומות קינון, וגם כמה שירים שנכתבו עליהם. (היו אפילו שכנים שהתלוננו כי הציפורים לא נותנות להם לישון בבוקר.)
בשנת 2008, אחרי שילדי כבר בגרו ועזבו את הבית, עזבנו גם אנו בצער את החצר שבה גדלתי, ואת הבית שבו גידלתי את ילדי. השטח עבר לקבלנים. על שטח החצר נבנו שני בתי דירות גדולים. העצים נעקרו. הגינה נעלמה. מה שנשאר מן החצר – רוצף.  משפע העצים נותר רק עץ אחד, דחוק בפינה הקרובה לכביש. הברוש הענק שלי. 
מה שלומו.? תודה. טוב. הוא עדיין שם (רח' העצמאות 51 בהרצליה) – גבוה, בריא ורענן, ענק ממש. לדעתי הוא עבר את גיל 85. צוחק לחברת החשמל המנסה לחצוב בו מעברים לחוטי חשמל, לועג לאבק ולפיח מהמכוניות והאוטובוסים הרבים העוברים ברחוב העצמאות. הוא נישא מעל לכל זה. ואני מקווה שעוד שנים רבות: "על ראש הברוש שבחצר, שמחה והמולה, שם כל הציפורים בעיר יקימו מקהלה."

 





   « לפרק הקודם לפרק הבא »