.
ההומור הוא מפלט לחלש
לאה נאור
הַהוּמוֹר הוּא מִפְלָט לַחַלָּשׁ.
אוּלַי זוֹ הָאֱמֶת כֻּלָּה
הַהוּמוֹר הוּא מִפְלָט לַחַלָּשׁ.
אֲבָל אֵיזֶה מִפְלָט נִפְלָא!
חרוזים
לאה נאור
חָרַזְתִּי חֲרוּזִים עַל חוּט שֶׁל חֶסֶד
דַק כְּמוֹ סָפֵק, שָׁקוּף כְּמוֹ הַחַיִּים שֶׁלִּי.
חָרַזְתִּי חֲרוּזִים עַל חוּט שֶׁל חֶסֶד,
שֶׁיְקַשְׁטוּ אֶת הַיָּמִים הֲכִי רָעִים שֶׁלִּי.
בַּחוּץ נָשְׁבָה לָה רוּחַ סְעָרָה
הַחֲרוּזִים יָפִים וַעֲדִינִים.
הַחוּט נִקְרַע. הַחוּט תָּמִיד נִקְרַע.
הֵם הִתְפַּזְרוּ לְכָל הַכִּוּונִים.
מַנְגִּינוֹת נָתְנוּ לָהֶם כְּנָפַיִם.
הֵם עָפוּ. גַם אֲנִי הָלַכְתִּי לִי.
מִי שֶׁאָהַב אוֹתָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ
שֶׁהֵם שֶׁלִּי. שֶׁהֵֵם הָיוּ שֶׁלִּי.
אִם תִּפְגְשׁוּ בְּשִׁיר נִסְחַף בָּרוּחַ,
אוֹ אִם חָרוּז נָגַע בְּנִשְׁמַתְכֶם,
אַמְצוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבֶה, בְּלֵב פָּתוּחֵַ.
קְחוּ אוֹתוֹ אִתְכָם.
חָרַזְתִּי חֲרוּזִים עַל חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת
דַּק כְּמוֹ סָפֵק, כְּמֵי הַיָּם שָׁקוּף.
אֲבָל הַחֲרוּזִים הַחֲצוּפִים הָאֵלֶה
כָּל-כָּך רָצוּ לָעוּף.
ככל שהדרך נמשכת
לאה נאור
כְּכָל שֶׁהַדֶּרֶךְ נִמְשֶׁכֶת
הַנּוֹף מִתְרַחֵב וְנִפְתָח.
דְּבָרִים שֶׁחָמְקוּ מֵעֵינֵינוּ
פִּתְאוֹם הֵם בְּרוּרִים כָּל כָּךְ.
כְְּכָל שֶׁהַדֶּרֶךְ עוֹלָה
מִתְרַחֵב הָעוֹלָם. וְהוּא טוֹב.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עוֹד יֵשׁ לְהָבִין
וּמְעַט מִדַּי לֶאֱהוֹב.
כְּכָל שֶׁהַדֶּרֶךְ יוֹרֶדֶת
הָעוֹלָם מִצְטַמְצֵם וְנִסְגָר.
דְּבָרִים שָׁלָמָדְנוּ כְּבָר לֹא חֲשׁוּבִים
וְרַק מַה שֶׁאָהַבְנוּ נִשְׁאָר.
גרה ברחוב אבטליון
לאה נאור
גָרָה בִּרְחוֹב אַבְטַלְיוֹן'
הֶמְשֶׁךְ שֶׁל רְחוֹב שְׁמַעְיָה,
מִי אַתָּה אַבְטַלְיוֹן? מַה אַתָּה אַבְטַלְיוֹן?
וְאֵיזֶה קֶשֶׁר הָיָה
בֵּינְךָ וּבֵין שְׁמַעְיָה?
אַבְטַלְיוֹן – אָב בֵּית דִּין אוֹ מוֹרֶה לִקְטַנִים?
אוֹ אוּלַי חֲבוּיָה בְּשִׁמְךָ בַּטָּלָה?
בַּטְלָנִית שֶׁכְּמוֹתִי. לִי מַתְאִים כַּמּוּבָן
לָגוּר בִּרְחוֹב אַבְטַלְיוֹן הַבַּטְלָן.
שְׁנֵיכָם הֱיִיתֶם גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה
הָיְתָה בָּכֶם כֵּנוּת,
אָמַרְתֶּם: "אֶהַב אֶת הַמְּלָאכָה
וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת".
מַה עָשׂוּ לָכֶם הָרַבָּנִים שֶׁסְבִיבְכֶם?
רַבָּנִים הֵם מְסוּכָּנִים.
הִלֵּל וְשַׁמַּאי, תַּלְמִידִים שֶׁלָכֶם,
אֵיךְ יָצְאוּ כָּל-כָּך שׁוֹנִים?
(גַּם הֵם שָׂנְאוּ רַבָּנִים?)
מִי לִמֵּד אֶת שַׁמַּאי לְהַקְפִּיד וּלְהַחְמִיר?
מִי לִמֵּד אֶת הִלֵּל לְהַקֵּל?
הַתַּלְמִידִים שֶׁלָכֶם, מְסַפְּרֵים בָּעִיר,
מִזְמָן שָׂמוּ אֶתְכֶם בַּצֵּל
(וַאֲנַחְנוּ בְּעַד הִלֵּל)
אָמַרְתֶּם: חֲכָמִים הִזָהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם?
לָמָה לֹא הַטִּפְּשִׁים?
בִּגְלַלְכֶם עַד הַיּוֹם חֲכָמִים נִזְהָרִים
וְטִפְּשִׁים מְקַשְׁקְשִׁים.
אֵיזֶה חַיִים קָשִׁים.
אַרְבָּעָה בָּתִים יֵשׁ בִּרְחוֹב אַבְטַלְיוֹן
בִּרְחוֹב שְׁמַעְיָה, - יֵשׁ שִׁשָּׁה.
מִישֶׁהוּ זָרַק סֵפֶר בִּרְחוֹב אַבְטַלְיוֹן
עֵץ הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּבוּשָׁה.
אֲנִי גָּרָה בִּרְחוֹב אַבְטַלְיוֹן
הֶמְשָׁך שֶׁל רְחוֹב שְׁמַעְיָה.
רְחוֹבוֹת שְׁקֵטִים, קְטַנְטַנִים בִּמְיוּחָד.
אַף אֶחָד לֹא מוֹצֵא אוֹתָם, אֵין פֹּה אֶחָד
שֶׁנָטַל מֶאַבְטַלְיוֹן, אוֹ שָׁמַע מִשְׁמַעְיָה,
אוֹ אִכְפַּת לוֹ מַה שֶׁהָיָה.
הבריכה
לאה נאור
כְּשֶׁעוֹבְרִים הַיָּמִים מִתְמַלֵאת הַבְּרֵכָה
הַכּלֹ צָף. הַכֹּל צָף וְעוֹלֶה.
זִכְרוֹנוֹת יְשָׁנִים, חֲטָאִים קְטַנִּים
גַּם כָּל סוֹד, כֵּן, כָּל סוֹד מִתְגַּלֶּה.
זִכְרוֹנוֹת עֲלוּבִים, חֲלוֹמוֹת לֹא טוֹבִים,
שְׁקָרִים קְטַנִּים אּוֹ גְדוֹלִים.
כִּי לְאַט לְאַט מִתְמַלֵאת הַבְּרֵכָה,
וְהַמַּיִם עֲדֵיִן עוֹלִים.
עֶלְבּוֹנוֹת יְשָׁנִים, חֲטָאִים קְטַנִּים,
אוּלַי גַּם חֲטָאִים גְּדוֹלִים.
הַבְּרֵכָה אֲשֵׁמָה, הַזְּרָמִים אֲשֵׁמִים
וְהַמַּיִם עֲדַיִן עוֹלִים.
הִזָּהֵר, הִזָּהֵר, שׁום דָּבָר לֹא חָסֵר
הַכֹּל צָף. הַכֹּל צָף וְעוֹלֶה.
הַבְּרֵכָה מִתְמַלֵּאת. הַזְּמָן לֹא מְוַתֵּר,
גַּם סוֹדֵנוּ בַּסוֹף יִתְגַֹּלֶּה.
קמט חדש
לאה נאור
קֶמֶט חָדָשׁ נוֹלָד בַּפָּנִים
אֵין מַה לְהִתְרַגֵּשׁ
הוּא מַתְאִים אָת עַצְמוֹ לִקְמָטִים יְשָׁנִים,
רַבִּים כָּמוֹהוּ כְּבָר יֵשׁ.
רַק אַתְּ מַרְגִישָׁה, אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב.
מוּתָר לָךְ לָשֶׁבֶת בְּּשֶׁקֶט.
הוּא כִּמְעַט לֹא מוּרְגָש לִבְלוֹט הוּא אוֹהֵב
רַק כְּשֶׁאַתְּ צוֹחֶקֶת.
קֶמֶט חָדָש נוֹלָד. תִּתְחַדְשִׁי,
תִּשְׂמְחִי בּוֹ, זֶה לֹא כָּל כַּך קַל.
יִהְיוּ לוֹ אַחִים, עוֹד קְמָטִים חֲדָשִׁים
אִם יִהְיֶה לָך מַזָּל.
אפשר להרגע?
לאה נאור
כְּשֶׁלוֹעֲגִים לְכָל מָהּ שֶׁיָקָר
וְהָעוֹלָם נוֹהֵג כִּמְשׁוּגָע
תָּגִיד מִלָּה טוֹבָה. אַתָּה עוֹד כָּאן?
אֶפְשָׁר לְהֵרָגַע?
| « לפרק הקודם | לפרק הבא » |
