מאמרים:
הפמניזם החתרני של "זרעים של מסטיק"
חמוטל גורן
זרעים של מסטיק היה מתקליטי הילדים האהובים עלי. לאחרונה הקשבתי לו שוב, כמבוגרת, ומצאתי עוד סיבות רבות ונוספות לאהוב אותו.
תהיתי איזו כותרת לתת לכתבה. אולי – זרעים של מסטיק – יצירה פמיניסטית חתרנית. אני חושבת שהיצירה היא מאוד פמיניסטית, לא במסרים שהיא מנסה להעביר, אלא בעולם אותו היא מתארת. אלא שהמילים פמיניסטית וחתרנית הן בעלות קונוטציה של משהו שיש בו הרבה התכוונות, ולדעתי כוחו של התקליט בכך שהוא מתאר באופן טבעי מצב שהפמיניזם שואף אליו.
אז אשאיר לאלי לבחור את הכותרת, ואגש לעיקר.
מכתבים:
מדוע אני חושבת שהיצירה פמיניסטית? גיבורת הסיפור היא ילדה – מיכל. הסיפור הוא עליה ועל חברותיה. הן יוצאות לטיול, קוטפות תותים, זורעות זרעים של מסטיק ובונות ארץ ילדים. בסיפור יש גם את "הבנים" – אמיר, אחיה הקטן של מיכל, ועוזי השמן. אבל הם קטנים מהבנות, ותפקידם משני.
כך שיש לנו כאן ילדות יוזמות, חזקות, יצירתיות, עושות, שמחות, מתעניינות גם בבובות (הבובה עדינה) אך גם בנושאים אחרים ורבים.
המצב הזה מובא כמציאות רגילה, ומכאן כוחו. הוא יוצא מתוך הנחה שבנות הן כאלה, בלי לנסות להעביר מסרים על איך בנות צריכות להיות ואיך ראוי שהעולם יתנהג אליהן.
בכל הספרים שאני מכירה, בהן יש חבורות של בנים ובנות, תמיד הבן הוא המנהיג והבת היא הסגנית. לדוגמא – חסמב"ה, השביעיה/חמישיה/רביעיה הסודית (שכתבה אשה !), סיפורי נרניה, אפילו אצל בילבי, שהיא בהחלט ילדה מעוררת הערצה, טומי ואניקה עונים לתפקידים הרגילים של בן ובת.
כמבוגרים ניתן לנתח את זה, ולומר – כך זה בספרות. אבל ילדות קוראות את זה ומבחינתן זה העולם. הן רואות סביבן שתמיד המנהיג הוא בן והסגנית היא בת, וזה משפיע על תפיסה, דימוי עצמי, יוזמה ומנהיגות.
כאשר לימדתי כתיבה יוצרת בבתי ספר, שמתי לב לתופעה בה פעמים רבות בנות כותבות סיפור בגוף ראשון, כשהדובר הוא בן. אף פעם לא נתקלתי בבן שכתב סיפור כזה כשהדוברת היא בת.
קראתי פעם מחקר שטען שלבנות יש פחות דמויות הזדהות נשיות בספרות, ואולי הסיבה לכתיבה דרך בן היא שהבנות רצו לכתוב סיפור מעניין, והן לא רגילות לכך שלגיבורה קורים דברים מעניינים כמו לגיבור.
אז כאן יש תקליט, מלפני בערך ארבעים שנה, שהוא מאוד נאור (הרי כתבה אותו לאה נאור) ורחוק עד מאוד מהמגדר ששוטף היום תינוקות מיום היוולדם, עם הורוד והכחול, ומאוחר ומאוחר יותר הברביות, הגרציות והסרט האלים התורן .
וחוץ מזה המוזיקה טובה, המילים יפות, פיוטיות, לא מזלזלות באינטליגנציה של השומעים.
האדון חרדון מפחד מהגברת חרדונה ודליה פרידלנד פשוט נהדרת.
ומה עורר את חשדי לכך שהיצירה חתרנית במכוון? כמעט כל תקליטי הילדים נגמרים בשיר ערש, אך בזרעים של מסטיק השיר הוא הפוך. הילדים שרים את "איך אפשר לישון". הלילה כל כך יפה, והכל מעניין, "צרצרים שרים בעשב ואנחנו כבר בני עשר אז תגידו לנו איך אפשר לישון".