להקת הכלבויניק נחל עוז


הנגב איננו

 
          פזמון:
         אבד, אבד, אבד, אבד!!!
         נגב שלם אחד!!!
 
ואלה הם הסימנים,
מדבר של חול ואבנים,
גמל רזה שחי בנס
כמה גבעות שטוחות של לֵס.
 
         אבד, אבד!!!
 
אולי ראיתם פה מדבר?
צהוב, נוטה לאפרפר.
אולי מעבר לשיחים?
אולי מתחת לפרחים?
 
         אבד, אבד!!!  
 
אז איך קורה דבר כזה?
ומי אשם? ומי הוא זה
המפֻזָר המשלומפר
אשר אִבֵּד לנו מדבר?
 
         אבד, אבד!!!
 
אולי נגנב? אולי אזל?
או התאבד הנגב ז"ל?
מוצא ישר, מוצא ישר,
אולי מצאת פה מדבר?
 
         אבד! נגזל! נגנב! אבד!
         נגב שלם אחד.
 
 
 
 
 
שיר של חג
 
בֹּשֶׂם של אביב בצמרותינו
ופרחי אביב על הגבעות.
חג בלבבות וחג כאן בביתנו
ודמעות של חג הן הדמעות.
 
חג היום הזה לכל רעינו
כל מי שאהב ולא יאהב.
אם נזכֹּר אותם, תמיד יהיו בינינו,
בואו ונזכֹּר אותם עכשו.
 
חג מואר בלֹבֶן חולצותינו,
חג בלב וחג בחדרים.
חג היום הזה לכל רעינו,
שנותרו לנצח צעירים.
 
בֹּשֶׂם של אביב בצמרותינו,
ופרחי אביב על הגבעות.
חג בלבבות וחג כאן בביתנו
ודמעות של חג הן הדמעות.
 
 
אולי אני אוהב אותך
 
אולי אני אוהב אותך
זה לא בטוח
תלוי בכל מיני דברים
ובמצב הרוח,
ומה יגידו בשכונה
ואם בכלל זה לא נאה,
אולי אני אוהב אותך,
נראה
 
אמנם פנייך לא רעות,
בפרט בלילה,
וגם שפתייך די רכות
וכך גם הלאה,
ומה יגידו בשכונה
ואם בכלל זה לא נאה,
אולי אני אוהב אותך,
נראה
 
אמנם חדרך כולו נוצץ,
כל כך נעים פה,
וגם אני איני מעץ,
אז מה בכלל עושיפ פה?
ומה יגידו בשכונה
ואם בכלל זה לא נאה,
אולי אני אוהב אותך,
נראה
 
אולי אני אוהב אותך,
אולי נדמה לי,
איך מחליטים דבר כזה?
כל כך קשה לי.
ומה יגידו בשכונה
ואם בכלל זה לא נאה,
אולי אני אוהב אותך,
נראה
 
 
 
 
כביסה גדולה
 
יש לנו כביסה גדולה
דלי ומים, וסבון.
נכבס מפית כְּחֻלָּה
וגם כובע לַדֻּבּוֹן.
 
כך בשתי ידַיִם
בסבון ומים,
נכבס, נכבס
נכבס כֻּלָּנוּ לַדֻּבּוֹן שלנו.
 
         לה לה לה... נכבס כֻּלָּנו
         לה לה לה... איזה יופי לנו.
 
יש לנו כביסה גדולה
לַבֻּבָּהשלנו שוש.
יוסי מכבס שמלה
כך בשתי ידים,
בסבון ומים.
נכבס נכבס,
לַבֻּבָּה מִרְיָמָה
נכבס פיג'מה.
 
         לה לה לה... לַבֻּבָּה מִרְיָמָה
         לה לה לה... נכבס פיג'מה.
 
חִתּוּלִים לַחֲתוּלִים
ולטרזן הכלבלב
נכבס גם עניבה
לקשט את הזנב.
כך בשתי ידים
בסבון ומים.
נכבס
נכבס,
לעצמי בינתים
אכבס גרבַּיִם.
 
         לה לה לה... לעצמי בינתים
         לה לה לה... אכבס גרבַּיִם.
 
את הכל תלינו כבר
הסבון כֻּלּוֹ נגמר.
מי רוצה להתלכלך?
נכבס אותו מחר.
כך בשתי ידים
בסבון ומים.
נכבס
נכבס,
נכבס כֻּלָּנוּ
לַבֻּבּוֹת שלנו.
 
         לה לה לה... כל היום נשמחה
         לה לה לה... שכִּבסנו ככה.    
 


מבשלים דייסה 
 

קמח מן השק
ושמן מן הכד
אנו מבשלים דיסה
עוד נוסיף בשר,
מלח וסוכר
וגם קצת אבקת כביסה.

מי רוצה לבחוש
יכול לקפוץ בראש,
אנו מבשלים דייסה.
כל מי שיבוא
ייטיב את לבבו.
מי שלא רוצה – יסע.

קודם ממליחים
אחר כך מתווכחים:
מי בעד עוד קצת סוכר?
יש פה הצבעה
כנגד החמאה
אך פלפל אדום אושר.

בואו נא אחים
כולנו טבחים,
אנו מקדיחים תבשיל
זה זורק עצה
וזה זורק ביצה
וזה זורק הכל לגריל.

כל הוותיקים
בעד הצימוקים
אך הם נגד הבצל.
כל החדשים
רוצים קצת פרקשים,
לא יודעים מה זה בכלל.

זאת תהיה דיסה
כמוה לא דויסה
שום דיסה בשום מטבח.
יום גדול היום
הגיע זמן לטעום.....
אוי, בוא נזרוק הכל לפח.

בנחל עוז לא נעשתה שום פעולה ללא הצבעה ואישור האספה הכללית, או הוועדה המטפלת בעניין, כולל התפריט והזמנת מצרכים למטבח.
המלה פרקשים הייתה בשבילי חידה בילדותי, בכל פעם ששרנו את שירם של שלמה שפאן ודניאל סמבורסקי "שיר הנוטעים" "השקו, השקו נא בשמחה רגבי עפר-קשים"..