צידה לדרך
אודות הספר
תגובות וביקורות
מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: כתר 1988, הוצאת טפר 2017
צידה לדרך
הספר הזה, מלווה בציורים נהדרים של הצייר דני קרמן. הוא כמו סל גדול המלא וגדוש סיפורים ושירים , צידה לדרך.
הספר יצא לאור מחדש בהוצאת טפר, וניתן לרכוש אותו בחנויות הספרים או ישירות בהוצאת טפר
פותח את הספר השיר ששמו כשם הספר:
השיר נכתב בשנת 1983 להצגה "פיסטוק במסע לארץ הליצנים" בכיכובו של ספי ריבלין
הלחינה אותו נורית הירש וביצעה אפי בן ישראל,
צידה לדרך בביצוע נורית הירש
.
צידה לדרך
אם אתה יוצא לדרך
העולה אל ההרים
היזהר שלא תיקח
איתך דברים מיותרים.
קח חלום לא כבד מדי,
ושמחה לא גדולה מדי,
וגם שיר לא ארוך מדי.
זה די.
יש נופים יפים בדרך
העולה אל ההרים.
התרמיל מושך למטה,
פה עוזרים רק השירים.
שב לנוח, זרוק לרוח
את כל מה שמיותר,
ועכשיו, בלב בטוח,
קח איתך מה שנשאר:
קח חלום לא כבד מדי,
ושמחה לא גדולה מדי,
וגם שיר לא ארוך מדי.
זה די.
לא אכפת לי מה לקחת
ואת מה אתה אוהב,
מה שבאמת חשוב
זה מה שיש לך בלב:
רק חלום לא כבד מדי,
ושמחה לא גדולה מדי,
וגם שיר לא ארוך מדי.
זה די.
הגן של טובה
(הסיפור בקיצור. כמו שהגננת טובה בעצמה סיפרה לי)
הגן של טובה אהב לטייל. בכל בוקר פתחו הילדים את הריסים ואת התריסים. אם היה יום יפה הם אמרו: יופי, יום טיול.
בוקר אחד השמש לא זרחה. אולי שכחה. הילדים היו עצובים חוץ מיוסי. יוסי נכנס לגן בריצה עם טיול בעיניים, ובמקום להגיד שלום הוא אמר: היום מטיילים אל הסוס.
שלום יוסי, אמרה טובה.
שלום. היום מטיילים אל הסוס.
איזה סוס?
הסוס שהזמין אותנו.
טובה לא התפלאה. היא הכירה את הילדים הרבה שנים וכבר מזמן הפסיקה להתפלא.
איך הוא הזמין אותנו? היא שאלה וכל הילדים הצטופפו מסביב לשמוע יותר טוב.
זה היה ככה, הסביר יוסי, אני ניגשתי אל הסוס שאכל עשב בשדה שהיו בו עשבים, ואמרתי לו: סוס, סוס, אתה רוצה שנבוא לבקר אותך היום? והסוס אמר לי כן.
באיזו שפה הוא אמר לך כן?
לא בשפה. בראש. ככה, למעלה ולמטה, וזה סימן של כן. הסביר יוסי בסבלנות.
טובה רצתה לצחוק, אבל התגברה כי כל הילדים היו רציניים ואף אחד לא צחק.
"מה דעתכם, ילדים, אנחנו יכולים לראות בזה הזמנה?" שאלה אותם טובה ברצינות גמורה.
בטח! אמרו הילדים בבטחון גמור.
וזה היה טיול נהדר. הסוס הפסיק לאכול עשב וצהל לקראת הילדים, טובה סיפרה להם על סוסי עבודה וסוסי רכיבה, ועל סוסים שעד היום מושכים את המרכבה המפוארת של מלכת אנגליה, ועל סוסי מרוץ ועל כל הסוסים בעולם. הילדים דהרו סביב השדה, גם טובה. כי טובה, אולי עוד לא אמרתי לכם, היא גננת שכזאת.
ועוד קטע מהגן של טובה. הכי גננת בעולם
יום הוספה
בגנים אחרים
אולי זה אחרת,
אך בגן של טובה,
ככה טובה אומרת,
עוד לא נגמרו הימים.
יש הוספה, מבטיחה לכם.
מחר יהיה עוד יום
במיוחד בשבילכם.
אם הציור
עוד לא גמור,
את המכונית
תפשה רונית,
כל הילדים
מתנדנדים
ולא נשאר לך מקום?
אז מה? הזמן עוד לא נגמר.
מחר יהיה עוד יום.
הסוס תפוס וגם החול?
אתה רוצה ולא יכול?
עוד לא הספקת שום דבר?
אז מה? הזמן עוד לא נגמר.
עוד לא נגמרו הימים.
יש הוספה, יש קינוח.
מחר יהיה עוד יום.
זה בטוח
האנפות
האנפות
מרפרפות,
באור צפות,
פתאום בשלוליות צופות,
רואות כמה שהן יפות,
ושוב עפות.
את כל הנוף מיפיפות האנפות.
מול הבריכות החשופות
באור צפות,
פתאום בשלוליות צופות,
רואות כמה שהן יפות,
ושוב עפות.
את כל הנוף מיפיפות האנפות.
מול הבריכות החשופות
עומדות זקופות,
בתוך המים משתקפות,
פתאום ראשן הן כופפות,
דגיג חוטפות,
ושוב בחן מרחפות האנפות.
יש יציבות ויש חולפות
ויש חורפות.
נסלח להן אם הן טורפות
ושובבות וחצופות
כי הן יפות.
את כל הנוף מיפיפות האנפות.
בתוך המים משתקפות,
פתאום ראשן הן כופפות,
דגיג חוטפות,
ושוב בחן מרחפות האנפות.
יש יציבות ויש חולפות
ויש חורפות.
נסלח להן אם הן טורפות
ושובבות וחצופות
כי הן יפות.
את כל הנוף מיפיפות האנפות.
כשמתעייפות,
וכנפיהן הלבנות כל כך רפות,
הן נרדמות להן זקופות
בקרן סהר עטופות,
מכונפות.
על חלומי מרחפות האנפות.
וכנפיהן הלבנות כל כך רפות,
הן נרדמות להן זקופות
בקרן סהר עטופות,
מכונפות.
על חלומי מרחפות האנפות.
עוד בספר:
סבא זמן: שהיה לו זמן ללגמרי אחר
שבר ענן: סיפור על ענן שבמקום להתענן היה מתאונן כל הזמן.
אופניים משומשים: סיפור על סבתא של נועה שהייתה רוכבת על אופניים, ולא היה
אכפת לה שאנשים מסתכלים וצוחקים, אבל נועה התביישה.
העולם, מי זה? סיפור על גוזל צעיר שפחד ללמוד לעוף אבל רצה לכבוש את
העולם.
גמדים בארגז המצעים: סיפור על שלושה גמדים: גם, מד ודים, גם, הגמד הכי חכם, מד, הגמד
הכי נחמד, ודים שאוהב ילדים.
הקיץ: שיר שהוא סיפור או סיפור שהוא בעצם שיר על הקיץ שהגיע במפתיע ושינה את מזג האויר,
מעשה בתרנגולת: הצגה על תרנגולת שלא רוצה לתת נוצה.
(שני האחרונים נמצאים באתר במדור "סיפורים מחורזים")
וגם המון שירים, חלקם מוכרים, וחלקם לא כל כך, וציורים נהדרים של דני קרמן.