הרומן שלי עם דוקטור סוס

האהבה שלי לספרי דוקטור סוס, והמזל הטוב שגרם לי לתרגם אותם – היו מקרה. ואולי נס. זה היה לפני שנים רבות. הייתי צריכה לשפר את האנגלית שלי לצורך לימוד באוניברסיטה. כסף למורה פרטי, או לחוג מסודר, לא היה לי, אז פשוט קראתי, בעזרת מילון, הרבה ספרים באנגלית, וכחלק מן הלימוד תרגמתי לי את מה שאהבתי במיוחד. קראתי הרבה ספרים של אגאטה כריסטי, היו שם כמה שירים של כריסטינה רוזטי ואלפרד אדוארד האוסמן, וגם ספרי ילדים שאהבתי, ביניהם ספר מדליק של דוקטור סוס.

באחד הערבים ביקר בביתנו חברנו נחמן אוריאלי, שעבד באותו זמן בהוצאת ספרים. התגלגלה השיחה על הסופר דוקטור סוס, נחמן אוריאלי שאל למה לא מתרגמים את הסופר הגאון הזה. הזכרתי לו שלאה גולדברג כבר תרגמה תרגום מצויין את "המלך צב צב,"  ויש עוד תרגומים נשכחים. הוא שאל אותי אם האתגר לא מעניין גם אותי,  ואני הראיתי לו את התרגום שלי, שנשא את הכותרת "חתול תעלול". הוא העיף מבט בכתב היד, והעיר לי מיד על שתי שגיאות קשות: ראשית - שם הסופר, דוקטור סוס. (Dr. Suess ) לדעתו צריך להיות דוקטור זאוס, אבי האלים במיתולוגיה היוונית. זה לא הוגן להוריד אותו לדרגת סוס. עניתי, בחשש מה, שכך מבטאים את השם קוראיו באמריקה. וזה בדיוק מה שדוקטור סוס עצמו היה עושה אם הוא היה צריך לתרגם אותו. כי הוא לעולם לא היה מוותר על בדיחה טובה.

נחמן חייך, והעיר לי על הטעות השנייה, לדעתו: שם הספר: THE CAT IN THE HAT צריך להיות "החתול עם הכובע". מה פתאום "חתול תעלול"? ואיפה הכובע? גמגמתי משהו על החרוז, הצלצול וההומור שחשובים אצל דוקטור סוס יותר מן הכובע. כי הוא עצמו בחר בכובע רק למען החרוז. ונוסף לזה - הכובע עובר טוב מאד בציורים, ואילו החרוז והצלצול הולכים לאיבוד.

נחמן אוריאלי לקח את התרגום שלי והלך. עברו שנים ואנחנו לא דיברנו מאז על הנושא. נחמן עבר מהוצאת ספרים אחת לשנייה, ואחר כך לשלישית. אני סיימתי מזמן את הלימודים באוניברסיטה וקיבלתי תואר בספרות כללית, עם דגש על ספרות אנגלית.  ושכחתי מכל העניין.

יום אחד טלפנה אלי אסתר סופר, עורכת ספרי הילדים בהוצאת הספרים "כתר", וברכה אותי, להפתעתי, על שזכיתי בתחרות לתרגום ספרי דוקטור סוס. שאלתי: איזו תחרות? והיא סיפרה לי שמיטב סופרי הילדים השתתפו בתחרות על הזכות לתרגם את ספרי דוקטור סוס לעברית, והופתעה שלא ידעתי כלל על התחרות הזאת. מסתבר שנחמן, שתקופה קצרה היה מנכ"ל הוצאת "כתר", הכניס את כתב היד שלי לתחרות בלי ידיעתי.

ביקשתי ממנה שתעביר אלי את התרגום לבדיקה. הרי עברו שנים,  למדתי ספרות אנגלית, הכנתי עבודות באנגלית, האנגלית שלי השתפרה בינתיים, ואולי אוכל לתקן ולשפר. עברתי שוב ושוב על התרגום ולא שיניתי אפילו מלה אחת. גם לא את שם הספר: "חתול תעלול", וכמובן לא את שם הסופר - דוקטור סוס.

הספר יצא לאור בשנת 1979 וזכה להצלחה גדולה גם בארץ. מאז ועד עתה תורגמו לעברית רבים מספריו של דוקטור סוס. את רובם (30) תרגמתי אני. לשמחתי זכיתי בעיטור אנדרסן לתרגומי מופת על עבודתי זאת.

 

 

 

ספרי דוקטור סוס שתרגמתי:
(פרטים על תהליך התרגום של כל אחד מהם במדור "ספרים מתורגמים")

חתול תעלול, 1979
חתול תעלול חוזר, 1979
גדליהו והמיסטוק, 1979
הקביים של המלך, 1980
דברים מוזרים קורים בספרים, 1980
בוני בן בוני מתי כבר תלך, 1980
בא עם גרביים, 1980
יש לי ג'יס בכיס, 1980
כמה טוב לחשוב, 1982
לא רעב ולא אוהב, 1982
לקרוא בעיניים עצומות, 1982
ספרגל, 1982
הספר שלי על עצמי, 1984
יש לי צרות אבל לא כאלה, 1986
המלחמה האיומה על החמאה, 1986
חתול שאלול, 1990
רחוב תות סיפור לא פשוט, 1990
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, 1990
צורות צרורות, 1991
אדון בו עושה מו, 1991
אם היה לי קרקס, 1991
יום הולדת שמח, 1994
לילה טוב, 1994
הלורקס, 1996
יופי של חביתה מקושקשת, 1999
טידויק המוס מתנהג בנימוס, 2001
הסניצ'ים וסיפורים אחרים, 2002
רוצה להיות מנהל גן חיות, 2006
אתה זקן רק פעם אחת, 2008
זרע הביפולו ועוד סיפורים אבודים 2012

 

ספרים שהוציאה לאור עמותת דוקטור סוס לזכרו וברוחו:
סדרת "ספריית הלימוד של דוקטור סוס"
בעברית: הוצאת כתר ספרים

בישול עם חתול תעלול  (על בישול)   בוני וורת, עברית: לאה נאור, הוצאת כתר  2004
עד לחלל ועד בכלל  (על מערכת השמש)  טיש ראבי, עברית: לאה נאור , הוצאת כתר   2013
קר זה נהדר (על הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי) בוני וורת, עברית: לאה נאור, הוצאת כתר 2013
חברותינו יפות הכנפים  (כמה דברים על ציפורים ) טיש ראבי, עברית: לאה נאור, הוצאת כתר, 2013
איפה גרים הגורים  (על חיות הבר הצעירות) בוני ורת,  עברית: לאה נאור , הוצאת כתר  2014
הענקים שליטי המעמקים  (על משפחת הלוויתנאים, היונקים הימיים) בוני ורת,  עברית: לאה נאור כתר  2014
הכי יבש שיש (על המדבריות החמים והמדבריות הקרים)  טיש ראבי , עברית: לאה נאור, הוצאת כתר 2014

 

 

 

 
איך מתרגמים את דוקטור סוס?

כשאני מקבלת מהוצאת "כתר" ספר נוסף של דוקטור סוס לתרגום – זאת חגיגה אמיתית. אחרי החגיגה בא החשש ולפעמים הייאוש: איך מתרגמים את זה בלי לקלקל? איך מעבירים משפה לשפה ומתרבות לתרבות את המילים ביחד עם המוסיקה, לא מוותרים על אף קריצה שובבה שברקע, על אף טיפה מן ההומור החכם המתחבא מאחורי כל שורה בסיפור? מה עושים עם החיות המצויירות שנבחרו רק בגלל קלות החריזה של שמותיהן באנגלית? איך מבצעים את הריקוד הווירטואוזי הזה ברגליים קשורות?

ואם מוכרחים לוותר על משהו מן המרכיבים, על מה לוותר? והאם יש דרך לפצות על החסר? אני משתדלת פשוט להיכנס לראשו של דוקטור סוס, להסתכל בבעיות דרך העיניים שלו, ולנסות לנחש איך הוא עצמו היה פותר את הבעיה. לא הפתרון המבריק ביותר, לא הפתרון המתוחכם, המסבך שלא לצורך, לא לנסות להסביר ולפרש את המקור דרך התרגום, אלא לבחור בפתרון הפשוט והנכון לסיפור שלפני. כי גם בעברית הסיפור צריך להיות מצחיק, מתנגן בנגינה הנכונה, מתחרז טוב, וקרוב עד כמה שאפשר לסיפור המקורי. הקוראים את הספר בעברית צריכים לזכות באותה הנאה שזכו בה קוראי המקור.

לדוגמה: קיבלתי לתרגום ספר ושמו FOX IN SOCKS (שועל עם גרביים) - ספר נחמד על שועל (פוקס) עם גרביים (סוקס), שמשגע חבר תמים (נוקס) שבא עם ארגז (בוקס). הספר כולו בנוי על משחקי-מילים קלילים ומצחיקים באנגלית. רוב המילים בנות הברה אחת, שהשפה האנגלית משופעת בהן, והעברית – הרבה פחות. אי אפשר לבחור דמויות אחרות, כי בציור על העטיפה, כמו גם בכל הציורים בספר מופיע שועל אדום עם גרביים כחולים, ענקיים. איך מתרגמים את כל העושר הזה בלי לאבד את החרוז וההומור, בלי לקלקל?
התחלתי בשם הספר. היו לי הרבה אפשרויות: "שועל יוצא מן הכלל", "שועל מהולל", "שועל מבולבל", אבל כל האפשרויות האלה לא נראו לי נכונות. על התרגום המילולי: "שועל עם גרביים" אפילו לא חשבתי. החלטתי, לאחר ניסיונות מרובים, לוותר על המלה "שועל" בכלל, וקראתי לספר "בא עם גרביים". לשועל עצמו המצאתי שם מתחרז, קראתי לו "בַּיִים (על משקל חיים), קיבלתי "ביים בא עם גרביים" ויצרתי גם בעברית אפשרויות ללהטוטי לשון, דומים לאלה שיש בספר המשעשע הזה באנגלית, וקרובים ככל שאפשר לרוח של המקור, אם לא לכל מלה ומלה בו.
שיקולים כאלה ודומים להם ישנם בכל שורה. הדרך להתמודד איתם בהצלחה היא קודם כל לאהוב את המקור במידה כזאת – שחבל לוותר על הקטן במרכיבים, ואם מוכרחים לוותר על משהו – לעולם לא על רוח הדברים.
וזה, לדעתי, בדיוק מה שדוקטור סוס היה עושה.

 

 
ולחשוב שכמעט לא היה ד"ר סוס
לאה נאור

מאמר שכתבתי    ל-  YNET

"יש לך דמיון עם זנב ארוך," אמר אחד הקוראים הצעירים לסופר המפורסם דוקטור סוס. דוקטור סוס צחק. הוא אהב את ההערה וחזר וסיפר אותה לידידיו.

לא בקלות הפך הקריקטוריסט ואיש הפרסומת תיאודור גייזל לדוקטור סוס, סופר הילדים המפורסם ביותר באמריקה, והמתורגם ביותר בעולם. יום בהיר אחד, בשנת 1937, הוא הלך עצוב ומיואש בשדרות מדיסון במנהטן, ניו יורק. הסיבה לייאושו לא הייתה פשוטה: כבר מלאו לו שלושים וארבע שנים, ומזה זמן רב הוא ניסה למסור את סיפורו הראשון להוצאת ספרים שתוציא אותו לאור. הוא החזיק בידו את כתב היד: AND TO THINK THAT I SAW IT ON MULBERRY STREET ("ולחשוב שראיתי את זה ברחוב תות" )- תורגם על ידי לעברית בשם "רחוב תות - סיפור לא פשוט"). זה עתה נדחה הספר על ידי הוצאת הספרים מספר 27 שאליה נמסר. נאמר לו שכך לא כותבים וכך לא מציירים לילדים: אין מסר בסיפור והציורים מכוערים. הוא לעולם לא יהיה סופר או צייר ועדיף לו שיפסיק לכתוב לילדים ויחזור לפרסומות ולקריקטורות שאותן הוא מיטיב לעשות. הוא קיבל את אותה ביקורת, במלים דומות, מכל עשרים ושבעה מנהלי הוצאות הספרים אליהם פנה. וזאת, לאחר שהשתדל לרסן את יצרו השובב, וסיפורו הראשון, כמו גם הציורים שעיטרו אותו, היו פשוטים ועדינים, וקרובים למציאות הרבה יותר מהציורים הפרועים והסיפורים המצחיקים והמטורפים שהיה עתיד לצייר ולכתוב ביצירותיו הבאות.

תיאודור גייזל היה מאוכזב. הוא חשב שאולי המומחים לספרות ילדים צודקים והוא טועה. אולי הציורים מכוערים והסיפור איום ונורא, ולעולם לא יהיה סופר וצייר לילדים. ואולי הדבר הנכון שעליו לעשות הוא להשליך את כתב היד לאש, לחזור לקריקטורות ולפרסומות המוצלחות שלו לחומרי ריסוס נגד יתושים, ולוותר על חלומו לפרסם את ספרו הראשון ולכתוב ספרים נוספים.

מה שקרה אחר כך גובל בנס שאירע לא רק לתיאודור גייזל אלא גם, אני מניחה, לספרות הילדים בכלל.

בלכתו בשדרות מדיסון הוא פגש במקרה את מרשל מקלינטוק, ידיד שהכיר עוד מהתקופה שהשניים למדו יחד בקולג' דרטמות. ידידו שאל אותו למה הוא עצוב, ותיאודור, במר נפשו, סיפר לו.

מסתבר שמקלינטוק התמנה זמן קצר לפני כן לעורך הראשי של מדור ספרי הילדים בהוצאת ונגארד המפורסמת, והיה עסוק בחיפוש כתב יד מקורי,  שנון ומצחיק, מתנגן וחודר ללב, מסוג חדש לגמרי, כזה שאיש עוד לא העז לכתוב כמותו לילדים. כתב יד  מיוחד במינו בו יפתח את רשימת ספרי הילדים בניהולו. הוא הציץ בכתב היד, ונדלק מיד.

תיאודור גייזל עדיין חשש לחתום על ספרו הראשון בשמו האמיתי, אותו העדיף לשמור ליצירה הגדולה באמת שאולי יכתוב בבוא היום. הוא בחר בשם העט בו נהג לחתום על הקריקטורות והפרסומות אותן חיבר. היה זה שמה של אימו לפני נישואיה, זוס, אך מאחר שזוס הוא שמו של אבי האלים במיתולוגיה היוונית, ואולי זה נשמע לו רציני מדי - צרף לו את התואר דוקטור לשם השעשוע.

(אני קראתי לו בעברית דוקטור סוס, כי כך ביטאו את שמו קוראיו באמריקה. והבדיחה הייתה מוצאת חן בעיניו ללא ספק )

זו הייתה תחילת הדרך שבהמשכה הפך דוקטור סוס לסופר הילדים המפורסם ביותר בארצות הברית וגם בעולם כולו. במשך חמישים ושלוש שנות יצירה הוא זכה כמעט בכל פרס ספרותי אפשרי. ספריו תורגמו, ועדיין מתורגמים לעשרות שפות והם נמכרים במאות מיליוני עותקים. רבים מספריו עובדו לסרטים, היו לספרי קלטות, ושימשו השראה ליוצרים רבים שבאו אחריו, ביניהם ג'ים הנסון, יוצר "החבובות" שראה בדוקטור סוס את אביו הרוחני.

ספרו הראשון של דוקטור סוס (רחוב תות, סיפור לא פשוט,) יצא בשנת 1937, כשהיה בן שלושים וארבע. ספרו האחרון OH, THE PLACES YOU’LL GO! (תורגם על-ידי בשם "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים") יצא בשנת 1990 (שנה לפני מותו, ב-1991). הוא כתב ואייר ארבעים ושמונה ספרים לילדים (לאחר מותו יצאו ספרים של ממשיכי דרכו).

בשנת 1957, עשרים שנה אחרי שפורסם ספרו הראשון, נרתם דוקטור סוס לניסיון דידקטי, האמור לפתור את שעמום לימוד הקריאה. בהוצאת הספרים שלו החליטו להוציא סדרת ספרים לקוראים מתחילים שייכתבו מתוך אותן רשימות המלים שקבעו המומחים. הרשימה שניתנה לדוקטור סוס כללה  225 מילים בלבד. דוקטור סוס נשאל אם הוא יכול לכתוב ספר רק מתוך אותן מילים. התגובה הראשונה שלו הייתה צחוק פרוע. אחר כך אמר, משועשע: אם בתוך הרשימה אמצא שתי מילים מתחרזות שיש להן משמעות - אנסה את התרגיל הזה. הוא מצא שתי מילים כאלה:CAT ו- HAT וכתב את הסיפור "THE CAT IN THE HAT" כשהוא משתמש רק במלים מתוך הרשימה, אבל לא מוותר על ההומור, השנינות, הקצב והחרוז, וגם החן והקסם המופלא המאפיינים את כל ספריו.

אני תרגמתי את שם הספר ל"חתול תעלול". זהו סיפור על חתול פיקח, ערמומי, רב המצאות, אבל נבוך ומסתבך בתעלוליו, הספר היה למפורסם ולנפוץ ביותר בכל ספריו. למרות מספר המילים המצומצם בהן נאלץ להשתמש – דוקטור סוס לא ויתר על ההומור, השעשוע, החרוז המצוין והקצב המתנגן והמדויק. הוא פתח סדרה שלמה של ספרים לקוראים מתחילים, סיפורים משעשעים וחכמים, המבוססים על מספר מילים מוגבל ושיפר ללא הכר את לימוד הקריאה, וגם את תאוות הקריאה של הילדים. ד"ר סוס הצליח גם לכתוב ספר המבוסס על חמישים מילים בלבד: GREEN EGGS AND HAM (תורגם לעברית על ידי בשם: "לא רעב ולא אוהב").

ההצלחה של הסדרה הזאת הייתה מעבר לכל הציפיות. הגאונות ביצירת ספרים כה משעשעים, רבי דמיון וקסם, שילדים מבינים בהם כל מילה, עשתה את הספרים האלה אידיאליים ללימוד הקריאה באנגלית, וגם בכל שפה אחרת אליה תורגמו.

דוקטור סוס ניסה לכתוב ספרים למבוגרים, אבל לספר היחיד שפרסם לא הייתה הצלחה גדולה. לעומת זאת ספרי הילדים שלו מקסימים גם מבוגרים, החוזרים וקוראים בהם שוב ושוב. כששאלו אותו פעם מדוע אינו כותב למבוגרים ענה בטון משועשע: מי הם בעצם המבוגרים? ילדים שכבר התקלקלו. אבל כשהתייחס לעניין ברצינות אמר: אינני כותב לילדים או למבוגרים. אני כותב לבני אדם.

לדוקטור סוס, סופר הילדים המפורסם, לא היו ילדים משלו. אשתו הראשונה, הלן, אותה הכיר באוניברסיטת אוקספורד, שם למד זמן קצר, נפטרה ב-1967. לאחר מותה הוא נשא לאשה את אודרי, אם לשני ילדים וגידל אותם כילדיו. הוא גר מרבית שנותיו בשכונת היוקרה לה הויה בסאן דייגו, קליפורניה, בבית המשקיף על האוקיינוס השקט. רבים מספריו מוקדשים לאשתו, לילדיה, לאביו, ולילדי סאן דייגו. כששאלו אותו אם הוא אוהב ילדים, ענה: אני אוהב אנשים, ילדים או מבוגרים, כל אחד בפני עצמו, אם הוא ראוי לאהבה.

הספר האהוב ביותר על דוקטור סוס היה THE LORAX שתורגם על ידי בשם זה (הלורקס). הספר מתריע , בדרכו העוקצנית והשנונה, על ההרס הנורא של הטבע בידי האדם.

הספר שנחשב על-ידי מומחים לטוב בספריו הוא: THE BUTTER BATTLE BOOK , היוצא נגד המלחמות ומרוצי החימוש. הספר תורגם על ידי בשם "המלחמה האיומה על החמאה" .

אבל המפורסם והאהוב בספריו גם בארץ, כמו בעולם כולו הוא, כאמור, THE CAT IN THE HAT – ובעברית: "חתול תעלול". 

 

על  "זרע הביפולו" והסיפורים האבודים

החל משנת 1950 התחיל דוקטור סוס לפרסם בשבועונים לנשים ובחוברות הפעלה לילדים קטנים סיפורים מחורזים  שנועדו להקראה לילדים קטנים שעדיין לא למדו לקרוא. הוא עשה זאת  במטרה שילדים ייהנו מן הסיפורים, יפנימו את הקצב המוסיקלי של המילים המחורזות ויעשירו את אוצר המלים שלהם. כאב לו להיווכח כי הילדים בכיתות הנמוכות בבתי הספר באמריקה נאלצים ללמוד  לקרוא ולכתוב מלים מתוך רשימה של 300 מלים שמומחים קבעו שעליהם לדעת לקרוא. 
במאמר שכתב דוקטור סוס בעיתון "ניו יורק טיימס" מה-17 לנובמבר 1957 הוא כתב:  "עדיין תעלומה בעיני איך, בדרך זו או אחרת, עם מקל קסמים או משהו דומה, הם גילו את מספר המלים שמורה יכול לדחוס לתוך ראשו של ילד ממוצע, (וגם את הזמן המשוער שבו דחיסה  כזאת יכולה להתבצע) ילד מסכן, בגיל שש וחצי הראש שלו עוד לא נדחס בכלל. הוא יכול, כמובן, לזהות 1500 מלים  מ ד ו ב ר ו ת  הנכנסות לראשו באופן טבעי דרך החורים באזניו  אבל... הוא לא יכול לזהות יותר מ-300 מלים בערך, שמנסות להיכנס לראשו דרך העיניים." על המאמר חתם, כמובן, בשמו: תיאודור גייזל.
הקצב האיטי של הדפסת ספריו, בערך ספר אחד בכל שנה,  לא הספיק לו וגם לא לקהל היעד שלו. הוא כתב  עשרות סיפורים קטנים, מקסימים, בקצב מוסיקלי ובחריזה מעולה. ובהומור המבריק שלו. העיתונים פרסמו ברצון את כל הסיפורים שכתב. עברו שנים. העיתונים הישנים אבדו, וחלקם נשכחו, ורק לאחרונה נמצאו ונאספו, ע"י  החוקר החרוץ של דוקטור סוס, צ'ארלס כהן. ושבעה מהם ראו אור  בעברית בספר "זרע הביפולו ועוד סיפורים אבודים" .  הספר כולל, נוסף לשבעה סיפורים נהדרים, גם מאמר מאיר עיניים על דוקטור סוס, מאת צ/רלס כהן .
(פרטים נוספים במדור "תרגומים").

 

 

 

על התרגומים


         

  הכותבת היא גילי בר-הלל, מתרגמת ועורכת של ספרי נוער.
                 הנודעים ביותר הוא תרגומיה לספרי הארי פוטר.
                     מוסף "ספרים" של "הארץ", 22.2.2006

 

 

 26.1.2017

 יהונתן רובינשטיין

החלטתי לבוא ולכתוב, כדי להביע תודה בפני לאה, כי שוב נתקלתי בד"ר סוס באנגלית, ונזכרתי בתשובה הקבועה שלי כששואלים אותי למה בחור רווק בן 36 משוגע על ד"ר סוס כ"כ (זו מתנה מועדפת לחתונות של אנשים ולאחיינים, וכל האחיינים יודעים שאלו הספרים הקבועים שקוראים רק איתי), ואני תמיד עונה שאני לא משוגע על ד"ר סוס, אני משוגע על לאה נאור, כי המקור האנגלי מרגיש לי דלוח אחרי ההומור, השובבות, הכיף והקריצה המובנית בתרגום של לאה. תודה לך!!!