"הקיץ הוא כמו מסיבה" תכנית קרוסלה לחודש תמוז
רשימת השירים
80. הקיץ הוא כמו מסיבה* (לחן: קובי אשרת)
81. ספר לי מה* (לחן: קובי אשרת)
82. יום הולדת לגינה (לחן: קובי אשרת)
83. כוכב נעלב* (לחן: קובי אשרת)
84. מכירת סוף העונה* (לחן: קובי אשרת)
85. סוף זה תמיד התחלה (לחן: קובי אשרת)
86. תמונת מחזור* (לחן: קובי אשרת)
הַקַּיִּץ הוּא כְּמוֹ מְסִבָּה
מילים: לאה נאור
לחן: קובי אשרת
מבצעת: חוה אלברשטיין
הַקַּיִּץ הוּא כְּמוֹ מְסִבָּה
וּמִי שֶׁרוֹצֶה בָּא.
בָּאוֹת הַחַיּוֹת
נוֹרָא קֵיצִיּוֹת
וּסְתָם מִתְפַּזְרוֹת לָהֶן בֵּין הָעֵצִים.
הֲמוֹן חוֹחִיּוֹת
וְגַם זִקִּיּוֹת
בָּאוֹת לְטָאוֹת, וְקִפּוֹד עִם קוֹצִים.
תַּבִּיט וְתִּרְאֶה אֵיךְ
רוֹקֵד כָּל הַדֶּרֶךְ
אָבָק שֶׁהִגִּיעַ מִקְּצֵה הַמִּדְבָּר.
סוֹבֵב בִּסְחַרְחֹרֶת
לְקוֹל הַתִּזְמֹרֶת
שֶׁל שֶׁבַע דְּבוֹרִים בְּלִוּוי שֶׁל צְרָצַר.
קְבוּצַת פַּרְפָּרִים
עוֹבְרִים וְחוֹזְרִים
בִּכְלָל לֹא הֶחֱלִיטוּ אִם בָּאוּ אוֹ לֹא.
בְּרֹאש הַגִּבְעוֹל
יוֹשֵׁב לוֹ חַרְגּוֹל
יוֹשֵׁב וְחוֹזֵר עַל הַסּוֹלוֹ שֶׁלוֹ.
עַל יַד רַעֲנַנָּה
פָּרְחָה פּוֹאֶנְצִיאַנָה
אַתֶּם לֹא חֲלַמְתֶּם שְׂרֵפָה שֶׁכָּזֹאת.
הַקַּיִּץ נִכְנַס לוֹ
לְתוֹךְ רַעֲנַנָּה
אָז מַה רַעֲנַנָּה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת?
הַצָּב מְמַהֵר
שֶׁלֹא יְאַחֵר
לָבוֹא בְּדִיּוּק בַּשָּעָה הַנְּכוֹנָה.
רָצִים גַּם קוֹצִים
רָצִים וְרָצִים
רוֹצִים לְהַסְפִּיק לִפְנֵי סוֹף הָעוֹנָה.
הָרוּחַ נִגֶּשֶׁת
חַמָּה וְנִרְגֶּשֵׁת
מַה הִיא מְבַקֶּשֶׁת? בֶּן זוּג לְמָחוֹל.
אָבָק בֶּן יוֹמַיִּם
קוֹפֵץ אֶל הַמַּיִּם.
נִמְאַס לוֹ לִרְקוֹד כְּבָר, יוֹתֵר לֹא יָכוֹל.
הַקַּיִּץ הוּא כְּמוֹ מְסִבָּה
וּמִי שֶׁרוֹצֶה בָּא.
חוה יושבת לה על הקרוסלה המסתובבת. היא מביטה סביבה בגנה הירוקה והפורחת, בצפרים ובפרפרים, ומחליטה שהקיץ הוא כמו מסיבה. חנן, היורד מן הענן מסכים איתה.
עץ הפואנציאנה הנזכר בשיר הוא עץ הצאלון הפורח בקיץ באדום, ונראה כמו להבה ענקית.
סַפֵּר לִי, מַה
מילים: לאה נאור
לחן: קובי אשרת
מבצעים: חוה אלברשטיין וחנן גולדבלט
- סַפֵּר לִי מַה בְּעֶצֶם אַתָּה רוֹאֶה מִשָׁם?
- בְּעֶצֶם שׁוּם דָּבָר. רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם.
- סַפֵּר אֵיך הָעוֹלָם שֶׁלִּי נִרְאֶה לְךּ?
- דוֹמֶה קְצָת לַחֲלוֹם, וּקְצָת הוּא כְּמוֹ בְּדִיחָה.
- אָז מַה אַתָּה עוֹשֶׂה לְמַעְלָה שָׁם לְבַד?
- אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ בְּאֹפֶן מְיֻחָד.
- עַל מִי אַתָּה חוֹשֵׁב, סַפֵּר לָנוּ עַל מִי?
- עַל הֶעָנָן שֶׁלִּי, וּקְצָת גַּם עַל עַצְמִי.
- סַפֵּר לִי אֵיך הַנוֹף, וַּמה מַצָּב הָרוּחַ?
- הָרוּחַ דֵּי קְרִירָה, הַנּוֹף הוּא נוֹף פָּתוּחַ.
- וְאֵיך נִרְאֶה מִלְּמַעְלָה מֶזֶג הָאֲוִיר?
- סוֹעֵר, שָׁקֵט כָּזֶה, קָשֶׁה לִי לְהַסְבִּיר.
- אוּלַי מַסְפִּיק לִהְיוֹת עִם רֹאש בָּעֲנָנִים?
- אַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיק לִי. אַתֶּם לֹא מְבִינִים.
- אוּלַי תָּגוּר אִתָּנוּ עלַ הָאֲדָמָה?
- הַגִּידִי בִּשְׁבִיל מַה? הַגִּידִי בִּשְׁבִיל מַה?
- סַפֵּר לִי עַל הַכֹּל.
- בְּעֶצֶם אִי אֶפְשָר.
- עַל מַה אַתָּה חוֹשֵׁב?
- אֲנִי? עַל שׁוּם דָּבָר.
- עַל מַה אַתָּה מַבִּיט?
- אֲנִי לֹא מִסְתַּכֵּל
וְאִם אֲנִי אַסְבִּיר, אָז בֶּטַח אֶתְבַּלְבֵּל
- סַפֵּר לִי מַה בְּעֶצֶם אַתָּה רוֹאֶה מִשָׁם?
- בְּעֶצֶם שׁוּם דָּבָר. רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם.
- סַפֵּר אֵיך הָעוֹלָם שֶׁלִּי נִרְאֶה לְךּ?
- דוֹמֶה קְצָת לַחֲלוֹם, וּקְצָת הוּא כְּמוֹ בְּדִיחָה.
רחל הקטנה באה בריצה, ורואים עליה שהיא שומרת סוד ומסרבת לגלות אותו, חוה וחנן מבקשים ממנה לגלות את הסוד. אבל היא בורחת. כי אם היא לא בורחת הסוד בורח לה. גדליה סיפר לה את הסוד בסודי סודות ואסר עליה לגלות.
יש לה סוד, יש לה סוד
יש לי סוד חשוב מאד.
מה הסוד?
- זהו סוד
אז ספרי אותו בסוד.
"יש לה סוד" הוא דוגמה לשירה מדוברת, רצ'יטטיב, ואני אהבתי לפזר רבים כאלה בתכניות "קרוסלה".
דוגמה נוספת לשיר קטן כזה שנאמר כמה פעמים בתכניות "קרוסלה":
זה לא יפה
ולא נכון
וככה לא עושים בכלל!
אם לא ידעת,
לא שמעת,
אז תשאל!!!!
הסוד של רחל התגלה כאשר גדליה בא לגינה, עם חיוך גדול שהפתיע את חבריו. כי הם לא היו רגילים לחיוכים על פניו. בפיו הייתה בשורה שגם היא הפתיעה את כולם: הגינה זכתה בפרס.
הוחלט בין המשתתפים לערוך לגינה חגיגה, לקנות לה מתנה, ולשיר לה שוב את השיר "יום הולדת לגינה" ששרו לה ביום הולדתה כאות הוקרה על שקיבלה את הפרס.
יוֹם הֻלֶּדֶת לַגִּנָּה
מילים: לאה נאור
לחן: מתי כספי
מבצע: צוות "קרוסלה"
מַה נַּעֲשֶׂה?
אָז מַה נַּעֲשֶׂה?
מַה נַּעֲשֶׂה לַגִּנָּה הַקְּטַנָּה?
מַה לָהּ נִקְנֶה?
וְאֵיפֹה נִקְנֶה
לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָהּ מַתָּנָה?
אוּלַי מַזְמֵרָה?
אוּלַי מַמְטֵרָה?
אוּלַי שַׂק שֶׁל זֶבֶל מִמִּין מְשֻׁבָּח?
אִם הִיא רוֹצָה
נִקְנֶה מְרִיצָה.
שֶׁרַק יִהְיֶה יוֹם הֻלֶּדֶת מֻצְלָח.
נָשִׁיר לָהּ שִירִים,
נָכִין לָהּ זֵרִים,
נָרִים אוֹתָהּ יַחַד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
נָבִיא לָהּ קְצָת טַל
יוֹצֵא מִן הַכְּלָל,
נִקְנֶה לָהּ אוֹר שֶׁמֶש בִּשְנֵי תַּשְׁלוּמִים.
נַזְמִין צִפֳּרִים,
נִכְתוֹב לָהּ שִׁירִים,
נִרְקוֹד לָהּ כֻּלָּנוּ סָבִיב לַסַּפְסָל.
פֹּה יֵשׁ חֲגִיגָה,
אָז בּוֹאוּ לַגַּן,
כִּי אִם לֹא תָּבוֹאוּ, חֲבָל, חֲבָל.
ההשראה לסיפור הפרס היה "פרס רשות השידור" שהוענק לתכנית "קרוסלה" שהשתתפה ב"תחרות פרסי רשות השידור" בקיץ 1977. החלטנו, כל משתתפי ויוצרי התכנית לחגוג את הפרס בארוחה חגיגית משותפת, וכך עשינו.
כּוכָב נֶעֱלָב
מילים: לאה נאור
לחן: קובי אשרת
מבצע: חנן גולדבלט
כּוֹכָב אֶחָד חָשַׁב: גַּם לוֹ מַגִּיעַ פְּרָס.
כַּמָה הוּא כָּעַס. אוֹי, כַּמָה הוּא כָּעַס.
הוּא זוֹרֵחַ כְּבָר שְׁנֵי מִלְיוֹן שְׁנוֹת אוֹר
וְלֹא קִבֵּל שׁוּם פְּרָס.
נִמְאַס!!!
אָז הוּא קָרַץ קְרִיצָה לְאֶלֶף כּוֹכָבִים,
גַּם לַרְחוֹקִים וְגַם אֶל הַקְּרוֹבִים.
הוּא יַכְרִיז שְׁבִיתָה: הוּא יַהֲפוֹך שֻׁלְחָן!
יוֹתֵר הוּא לֹא מוּכָן!
עַד כָּאן!!!
עָשָׂה שְׁבִיתָה גְּדוֹלָה לְפִי כָּל הַכְּלָלִים
עָשָׂה כִּבּוּי אוֹרוֹת וְקֶצֶר חַשְׁמָלִי.
זֹאת שְׁבִיתָה סוֹדִית. קַל לִשְׁמוֹר שָׁם סוֹד.
כִּי זֶה כּוֹכָב רָחוֹק
מְאֹד.
- אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתוֹ?
- לֹא, זֶה בִּכְלָל לֹא הוּא.
רוֹאִים רַק אוֹר יָשָׁן. אֲבָל אַתֶּם תֵּדְעוּ
שָׁאִם פִּתְאֹם בְּעוֹד שְׁנֵי מִלְיוֹן שְׁנוֹת אוֹר
כּוכָב קָטָן יִכְבֶּה –
זֶה הוּא!!!
מתעורר ויכוח בגינה, למי מועיל הפרס. לזה שנותן אותו – כי זה עושה אותו חשוב, לזה שמקבל אותו – כי הוא מרגיש שמעריכים מה שהוא עושה, או לזה שמסתכל מהצד, כי הוא אוהב חגיגות.
לקראת סוף השנה וסוף העונה מציע גדליה לערוך בגינה "מכירת סוף
העונה." חבריו מפקפקים: "כמה כבר עולה עלה?" ובסופו של דבר משתכנעים
ועורכים את המכירה.
מְכִירַת סוֹף הָעוֹנָה בַּגִּנָּה
מילים: לאה נאור
לחן: קובי אשרת
מבצע: צוות קרוסלה
הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה, הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה,
מְכִירַת סוֹף הָעוֹנָה בַּגִּנָּה.
בּוֹאוּ נָא, בּוֹאוּ נָא,
הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה,
מְכִירַת סוֹף הָעוֹנָה בַּגִּנָּה.
מְחָטִים שֶׁל אֳרָנִים
בִּמְחִירִים מְעַנְיְנִים.
אִצְטְרוּבָּל בַּהֲנָחָה,
מִי שֶׁלֹא זָכָה – בָּכָה.
- גְּבֶרֶת, לָמָּה אַתְּ הוֹלֶכֶת
יֵשׁ לִי גַּם עֲלֵי שַׁלֶּכֶת.
פִּטְרִיָּה, קְנוּ פִּטְרִיָּה
פִּטְרִיָּה מִיָּד שְׁנִיָּה.
גַּם גַּמָּד? לֹא, מִצְטַעֵר
גַּמָּדִים אֲנִי לֹא מוֹכֵר.
- גְּבֶרֶת, מַה אַתְּ מְמַהֶרֶת
יֵשׁ לִי גַּם עֲלֵי חַזֶּרֶת.
(כמה עולה עלה?)
יֵש עָלֶה. הוּא קְצָת יָבֵשׁ.
טוֹב אָז מַה? זֶה מַה שֶׁיֵשׁ.
יֵשׁ גִּבְעוֹל שָׁלֵם שֶׁל קַש
בִּמְחִירֵי הֶפְסֵד מַמָּש.
- אֲדוֹנִי, נִשְׁאַר לִי שִׁיר
קַח אוֹתוֹ בְּלִי שׁוּם מְחִיר.
הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה, הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה,
מְכִירַת סוֹף הָעוֹנָה בַּגִּנָּה.
בּוֹאוּ נָא, בּוֹאוּ נָא,
הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה,
מְכִירַת סוֹף הָעוֹנָה בַּגִּנָּה.
אחרי מכירת סוף העונה מרגישים החברים שבאמת משהו מסתיים, השנה מסתיימת אבל חופש מתקרב. כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה
מילים: לאה נאור
לחן: קובי אשרת
מבצעים: חוה אלברשטיין וצוות קרוסלה.
סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
טוֹב יוֹתֵר?
רַע יוֹתֵר?
לֹא יֹוֹדַעַת מַה יוֹתֵר.
מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ נִגְמֶרֶת מַתְחִיל אֵיזֶה שְׁבִיל,
כְּשֶׁהַלַּיְלָה נִגְמָר אָז הַבֹּקֶר מַתְחִיל.
כְּשֶׁנִגְמֶרֶת שָׁעָה עוֹד שָׁעָה מַגִּיעָה,
רַק בְּסוֹף הַיְּדִיעָה מַתְחִילָה הַשְׁגִיאָה,
כִּי סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה...
יֵשׁ תָּמִיד יוֹם מָחָר לְכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר,
כָּל חֲלוֹם מְשֻׁמָּשׁ מַחֲלִיפִים בְּאַחֵר.
כְּשֶׁנִּגְמֶרֶת שָׁנָה – עוֹד שָׁנָה מַתְחִילָה,
כָּל תְּשׁוּבָה מַתְחִילָה רַק בְּסוֹף שְׁאֵלָה.
כִּיסוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה...
כְּשֶׁהַסֶּרֶט נִגְמָר הַחַיִים מַתְחִילִים,
הַצְּלִילִים מַתְחִילִים כְּשֶׁאֵין כְּבָר מִלִּים.
כְּשֶׁנִּגְמֹר אֶת הַצְּלִיל אָז נַתְחִיל צְלִיל אַחֵר.
כְּשֶׁנִּגְמֹר אֶת הַשִּׁיר אָז נַתְחִיל לְדַבֵּר.
כִּי סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה...
גדליה עצוב. המלה "סוף" מקלקלת לו את העונה ומקלקלת את מצב הרוח. אבל הילדים מאושרים כי סוף שנת הלימודים זאת אומרת התחלת החופש הגדול. חוה מסכימה איתם. לדעתה סוף העונה זה כמו חגיגה קטנה.
לקראת סוף השנה גדליה מצלם את חבריו ביחד עם הילדים תמונת מחזור.
זה הביצוע השני של השיר. בפעם הראשונה בוצע השיר בתכנית ליום העצמאות עם חנה לסלאו, עזרא דגן והצוות.
תְּמוּנַת מַחֲזוֹר
מילים: לאה נאור
לחן: קובי אשרת
מבצעים: אברהם מור, וצוות "קרוסלה"
כֻּלָּם עוֹמְדִים, מְסוֹרָקִים, בֵּין הַפְּרָחִים,
לְפִי הַגֹּבַהּ, הַגְּבוֹהִים וְהַנְּמוּכִים,
מְסֻדָּרִים, מְאֻשָּׁרִים וּמְחַיְּכִים
כְּאִלּוּ כָּל מַה שֶׁרָאוּ פֹּה זֶה פְּרָחִים.
עוֹמֵד צַלָּם וּמְצַלֵּם אֶת הַתְּמוּנָה
בְּאוֹר נָכוֹן וּבַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה.
אוּף, זוּזוּ קְצָת, כָּאן לֹא רוֹאִים אֶת הַגִּנָּה.
עִמְדוּ. לֹא, שְׁבוּ. יְצָאתֶם לִי מִן הַתְּמוּנָה.
חַיְיכוּ יָפֶה, עִמְדּוּ יָשָׁר,
רַק לֹא לִדְחוֹף בְּבַקָּשָׁה.
הָרֹאש זָקוּף. מַבָּט לַצָּד.
אֲנִי יָפֶה?
אַתָּה נֶחְמָד.
חִיּוּך רָחָב. עִמְדוּ יָשָׁר! כָּך אִי אֶפְשָׁר!
תִּהְיוּ צְפוּפִים, תִּהְיוּ יֶפִים, לֹא לְדַבֵּר.
אַל תִּתְרַגְּשׁוּ. זֹאת רַק תְּמוּנָה וְזֶה עוֹבֵר.
בַּצָּד הַזֶּה אֲנִי נִרְאֶה יָפֶה יוֹתֵּר?
כֻּלָּם יֶשְׁנָם? אוּלַי עוֹד מִישֶׁהוּ חָסֵר?
חייכו יפה….
- שְׁמַע, הִזָּהֵר.
- סְלִיחָה, זֶה לֹא בְּכַוָּנָה.
- מָתַי נִגְמוֹר?
- טוֹב, זֹאת כְּבָר פַּעַם אַחֲרוֹנָה.
- אָז מַה? אוּלַי זֶה לֹא סִכּום שֶׁל הַשָׁנָה,
אַךְ לְפָחוֹת שֶׁתִּשָּׁאֵר לִי הַתְּמוּנָה.
חַיְיכוּ יָפֶה, עִמְדּוּ יָשָׁר,
רַק לֹא לִדְחוֹף בְּבַקָּשָׁה.
הָרֹאש זָקוּף. מַבָּט לַצָּד.
אֲנִי יָפֶה?
אַתָּה נֶחְמָד.
חִיּוּך רָחָב. עִמְדוּ יָשָׁר! כָּך אִי אֶפְשָׁר!
טוֹב, זֶה נִגְמַר.
