במסגרת תכנית המתאר לשימור אתרים היסטוריים בעיריית הרצליה, בכוונת העירייה גם לשמר את עץ הברוש המיתולוגי מרחוב העצמאות 51 בהרצליה, שעליו כתבה המשוררת, לאה נאור, תושבת העיר, את השיר האלמותי: "מקהלה עליזה". השבוע היא אומרת: "המקהלה העליזה נמשכת"

בשבוע שעבר פרסמנו כי לאחר שנים של עבודה מחקרית, מלווה בסקרים הגיעה תכנית שימור אתרים לשלב פרסום להפקדה. התכנית לשימור אתרים נועדה לקבוע הוראות ותנאים להבטחת שימור ושיקום של המורשת הבנויה של העיר הרצליה, והיא כוללת אתרים ומתחמים הנושאים ערכים תרבותיים, היסטוריים וארכיטקטוניים, בעלי חשיבות מקומית, של היישוב מתחילת דרכו, כמו בית הכנסת הגדול, מגדל המים וכו'. 

עץ הברוש ברחוב העצמאות. צילום: דוברות עיריית הרצליה

כעת נודע, כי במסגרת זו מתכוונים בעירייה גם לשמר את עץ הברוש הנטוע ברחוב העצמאות 51 בהרצליה, שעליו כתבה המשוררת תושבת העיר, לאה נאור, את שירה המיתולוגי "מקהלה עליזה", שפותח כמובן במילים: "על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה..". 

 השבוע, עם הוודע דבר כוונת העיריה לשמר את העץ, אמרה לאה נאור, "שורה של עצי ברוש צמחו בקצה חצר הצריף בהרצליה שבה נולדתי, אז כבת למשפחת מישקובסקי ובה  עברו עלי שנות ילדותי ונעוריי.

לאה נאור. צילום: עמית שעל

החצר גבלה בוואדי שהיה מוצף כל חורף במי גשמים, ומעברו השני פרדס גדול. במשך השנים הפך הוואדי לרחוב עצמאות הסואן תמיד. משורת הברושים נותר ברוש אחד. במקום הפרדס נבנתה התחנה המרכזית של הרצליה ובמקום הצריף הוקם בית משפחתי לזוגות הצעירים של משפחת מישקובסקי".

לאה, כעת המשוררת והפזמונאית לאה נאור, חזרה לגור בקומה הראשונה בבניין עם בעלה ההיסטוריון, מרדכי נאור, ושם גדלו שלושת ילדיהם. 

 "הרצליה התפתחה בינתיים", אומרת נאור, "מסביב נבנו בתים רבי קומות, אבל החצר ההיא נשארה ירוקה עוד שנים רבות. היו בה דשא, עצים, וגם הברוש הגדול שמשך אליו את כל הציפורים שבסביבה. הוא צומח ליד הבית מס' 51 ברחוב".

צילום: דוברות עיריית הרצליה

"הכל השתנה מאז", מוסיפה נאור, "הבית המשפחתי הקטן הפך לבית משותף ענק, הדשא ועצי הפרי נעלמו, אבל הברוש עדיין נמצא בקצה החצר, דחוק בין החצר לבין הכביש, ובכל בוקר, על ראש הברוש שבחצר המקהלה העליזה נמשכת".