כל הדברים הטובים שקרו לי, קרו לי במקרה ולא בכוונה
מתוך אתר הפייסבוק של הספריה הלאומית – לרגל יום הולדתה ה- 89 של לאה נאור - 22/01/2024:
"כל הדברים הטובים שקרו לי, קרו לי במקרה ולא בכוונה". את הקלאסיקה הראשונה שלה כתבה לאה נאור בתור "טובה לחבר", מורה למוזיקה בקיבוץ בית אלפא. הוא ביקש ממנה כמה שירי ילדים חדשים, והיא הסתכלה על נטע, בתה הקטנה, והחלה לכתוב: "לְנֶטַע וְלִי יֵשׁ סוֹד נֶחְמָד | שֶׁעוֹד לֹֹא סִפַּרְנוּ לְאַף אֶחָד. | אֲנַחְנוּ זָרַעְנוּ מִתַּחַת לַפְּלַסְטִיק | זְרָעִים שֶׁל מַסְטִיק.
השיר הזה, ושיר אחר שכבר היה במגירה שלה, נשלחו לאותו ידיד - נחצ'ה, המורה למוזיקה, כטובה, כמובן: "עברו כמה ימים וקיבלתי מכתב נלהב: 'הלחנתי את השיר. יצא נהדר. אולי תכתבי עוד עשרה או שניים עשר שירים, עם סיפור מתח נהדר שיחבר ביניהם? תהיה לנו הצגה שלמה עם שירים לסוף השנה.'" מספרת נאור. והיא, שבכלל לא ידעה שיכולה לכתוב משהו לא מחורז, ישבה והמציאה מחזמר שלם.
"זרעים של מסטיק" שכתבה נאור והלחין נחום היימן, היה תחילתו של מסע, שבו נאור משתמשת בכישרון הכתיבה שלה, בהומור שלה ובאהבת האדם שלה כדי לכתוב שירים וסיפורים שאחראייםלכמה מהרגעים השמחים שלנו בילדותינו. בין "מקהלה עליזה" ל"בית של פיסטוק" לתרגומים המופתיים לספרי ד"ר סוס, נדמה שלא היינו יכולים לדמיין את עולם הילדות שלנו בלי לאה נאור, שחוגגת היום 89 חורפים.
אולי זה בגלל שגם נאור עצמה לא יכולה הייתה לדמיין את עצמה בלי שירים וסיפורים.
המריבות הראשונות בבית משפחת נאור היו על ספרים: אימא קנתה ביאליק, ואבא קנה את כל כתבי בן גוריון – וכסף לצרכים המשעממים של היום יום – לא נשאר. "לא היה כסף – אבל אצלנו היו ספרים" היא מספרת.
אימא של נאור נודעה בקרב חברותיה של בתה כמספרת סיפורים מחוננת, והן היו מגיעות אליה הביתה לא כדי לבקר אותה אלא כדי להאזין לאמה, שהייתה מספרת את סיפוריה תוך כדי חליבה ברפת או כיבוס בגדים ביד: "אחד הזכרונות הראשונים הראשונים שלי, מגיל 3 או 4, הוא שאני רצה אחריה עם ספר ביד. היא הייתה עסוקה, אז אני הייתי הופכת את הדפים והיא הייתה מספרת לי בעל פה לפי הדפים שהפכתי."
נאור לא ידעה שתהפוך לכותבת. היא הייתה ממקימי קיבוץ נח"ל עוז: "שם הגשמתי את החלום הכי גדול שלי – להיות גננית. לגדל פרחים. הייתי הגננית של הקיבוץ הצעיר". אבל גם בקיבוץ, מקום שבו עבודת ידיים הייתה העיקר, לא התעלמו מכשרונה של הנערה החרוצה: "הייתי הכותבת הרשמית של המסיבות." יחד עם עוד בחור צעיר ונחמד בשם מוטק'ה, הייתה כותבת טקסטים למסיבות ולחתונות של חברי וחברות הקיבוץ. ואחרי שכתבו חרוזים לכל הקיבוץ, לאה ומוטק'ה התחתנו בעצמם.
אבל חיי הצעירים בקיבוצי הגבול באותן שנים לא היו רק עבודה קשה לצד ריקודי חתונה על הדשא מול חדר האוכל, הם היו כרוכים גם אובדן של חברים קרובים, צעירים כמוהם.
את השיר הזה כתבה נאור לזכר חבריה, יעקב (טומי) טוכמן ורועי רוטברג, שנרצחו בשדות קיבוץ נחל עוז לפני שנים רבות. כעת, כשאל טוכמן ורוטברג הצטרפו עוד 15 מנרצחי ה-7 באוקטובר, מקבל השיר הזה משמעות מחודשת.
נזכור | לאה נאור
נזִכּוֹר הַיּוֹם אֶת רֵעֵינוּ
אֲשֶׁר לֹא הִגִּיעוּ עַד כָּאן,
כִּי לֹא הִסְתַּיְּמָה עוֹד דַּרְכֵּנוּ,
אֲבָל הִסְתַּיְּמָה כְּבָר דַּרְכָּם.
אֲנַחְנוּ הִמְשַׁכְנוּ בַּדֶּרֶךְ,
וְהֵם נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם.
הָאוֹר הַדּוֹלֵק פֹּה הָעֶרֶב,
דּוֹלֵק אוּלַי רַק בַּעֲדָם.
יָפָה שְׁתִיקָתָם הַחוֹגֶגֶת,
הִנֵּה הִיא בְּרֹאש הַקְרוּאִים.
לָהֶם מְזַמֵר פֹּה הַשֶּׁקֶט
שִׁירִים נִפְלָאִים, נִפְלָאִים.
עַזָּה שְׁתִיקָתָם וְזוֹהֶרֶת,
גָּדוֹל, מַה גָּדוֹל הוּא חַגָּם.
הָאוֹר הַדּוֹלֵק פֹּה הָעֶרֶב,
דּוֹלֵק אוּלַי רַק בַּעֲדָם.ּ
בהכנת הפוסט נעזרנו בשיחה של יואב קוטנר עם נאור במסגרת במסגרת תיעוד יוצרים של מפעל הפיס, ובטקסט מתוך אתר הבית של נאור.
לאה נאור ולצידה רועי רוטברג ז"ל
לאה נאור כותבת נפלא!
מזל טוב!
וגם - תודה רבה לספריה הלאומית!
אני מחוברת אליכם ולא מחמיצה את הקטעים שאתם מפרסמים בנושאים שונים!
וגם - יש לי נוסטלגיה לאולם הספריה של המזה"ת בקומה ראשונה, שם הייתי "מבלה" לעתים.
בכל הפעמים שקראתי קטעים מהכתוב למעלה,כמו גם היום,התרגשתי מאוד.
תודה לך לאה ומזל טוב
מזל טוב ללאה נאור!
תודה רבה ללאה נאור ולספרייה, אני זוכר מילדותי את זרעים של מסטיק, הקראתי את זה גם לילדים שלי. תודה!
אוהד מובילהכל והכל ! נהדרת 
מזל טוב ואריכות ימים
מזל טוב ואריכות ימיםאוהד מובילנהדרת. הילדות שלנו היתה נראית לגמרי אחרת בלעדיה..תודה 
מזל טוב ללאה נאור היקרה! אשרינו שהתברכנו בך! בריאות טובה ונחת!
מזל טוב ללאה היקרה, כישרון אדיר.
אוהד מובילשמחה לומר שגם הדור השלישי נהנה מ"זרעים של מסטיק" 
איזו אישה.. הציטוט הראשון שלה פשוט שובה לב. לא ידעתי על הקשר שלה לנחל עוז!
זרעים של מסטיק בתקליט בביצוע עדנה פלידל...זכרון ילדות
והתרגומים שלה לדר סוס נהדרים ואהובים עד היום
מזל טוב ללאה נאור! התרגום המופתי ל"המלחמה האיומה על החמאה" של ד"ר סוס הוא האהוב עלי (וגם הקטע האחרון המקסים והחכם שהיא הוסיפה לו)
כל השירים הנפלאים מתכנית הטלוויזיה "קרוסלה" הם שלה.
