אוֹי, סֶנְיוֹר דוֹן גַאטוֹ הֶחָתוּל
הִתְאַהֵב בַּחֲתוּלָה מִמּוּל.
הִיא רָמְזָה לוֹ, הִיא קָסְמָה לוֹ, (מיאו מיאו)
לֹא יָדַע דוֹן גַאטוֹ מַה לוֹ,  (מיאו מיאו)
הִתְאַהֵב פתאום דוֹן גַאטוֹ.

מֵרוֹב אֹשֶׁר הוּא קָפַץ קְפִיצָה,
בִּגְלַל זֶה נָפַל וְגַם נִפְצָע,
הוּא שָׁבַר זָנָב וּבֶרֶךְ,
גַּם אֶת כָּל הַשְּׁאָר בְּעֵרֶךְ,
אוֹי, כַּמָּה בָּכָה דוֹן גַאטוֹ.

בָּאוּ כָּל חַכְמֵי הָרְפוּאָה,
אֲבָל לֹא הֵבִיאוּ יְשׁוּעָה.
הָעֵצוֹת שֶׁהֵם הִצִּיעוּ
אֶל קִצּוֹ אוֹתוֹ הֵבִיאוּ
מֵת מֵאַהֲבָה דוֹן גַאטוֹ.

אֲבָל בְּדַרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה,
מוּל כִּכָּר הַשּׁוּק שֶׁבַּפִּנָּה,
סַל דָּגִים הֵפִיץ שָׁם רֵיחַ  (מיאו מיאו)
וְהַמֵת קָפַץ שָׂמֵחַ  (מיאו מיאו)
הוּא עוֹד חַי מְאֹד דוֹן גַאטוֹ.