הַדָּבָר הֲכִי נוֹרָא שֶׁקָרָה לִי מֵעוֹדִי

זֶה שֶׁנוֹלַדְתִּי לְבַדִּי.

לוּ אָחִי שֶׁבַּמַרְאָה הָיָה יוֹצֵא אֵלַי מִשָּׁם

זֶה הָיָה מַמָּש מֻשְׁלָם.

 

אָז הָיִיתִי, תִּתְפַּלְאוּ, גַּם הוֹלֵך וְגַם חוֹזֵר,

וְהָיִיתִי מִתְפָּעֵל מִכָּל מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר,

וְהָיִיתִי מְשַׁגְעִים אֶת הַיְּלָדִים וְהַמּוֹרָה,

וְגוֹמְרִים אֶת הַחֶשְׁבּון עִם חַיִים-שְׁנַיִים הַנּוֹרָא,

וְהָיִיתִי מְקַבְּלִים שְׁתֵּי עוּגוֹת תַּפּוּחִים

לוּ הָיִיתִי  שְׁנֵי אַחִים.

 

אָז הָיִיתִי מַגִּיעִים לַשְׁזִיפִים שֶׁל הַשְׁכֵנִים,

וְהָיִיתִי מִתְחַלְפִים: אֲנִי זֶה הוּא וְהוּא – אֲנִי.

וְהָיִיתִי בַּשִׁעוּר וְגַם עַל עֵץ הַתַּפּוּחִים

לוּ הָיִיתִי שְׁנֵי אַחִים.

לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב, יוּ  וְיָה מַה שֶׁהָיָה

לוּ הָיִיתִי שְׁלִישִׁיָּה.