כְּשֶׁדוֹדָה בָּאָה וְאוֹמֶרֶת:

לָמָּה אַת לא מִסְתַּפֶּרֶת?

אַתְּ רָזָה מִדַּי. לָמָּה אַתְּ לא אוֹכֶלֶת?

תַּעֲנִי לִי כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת!

יוֹתֵר טוֹב שֶׁתִּשְׁתְקִי כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת.

לָמָּה אַתְּ כָּל כָּך חִוֶּרֶת?

אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית? אֵיך אַתְּ מִתְלַבֶּשֶׁת?

אֲנִי עוֹשָׂה אֶת עַצְמִי כְּאִלּוּ לא אִכְפָּת לִי

אֲבָל אֲנִי כָּל כָּך מִתְבַּיֶשֶׁת.