עו­ד יֵשׁ דְרָכִים קְסוּמוֹת שֶׁלֹא עָבַרְתִּי,

אוֹ כְּבָר חָזַרְתִּי.

עוֹד יֵשׁ נוֹפִים יָפִים שלֹא בם לא הלכתי
או כבר שכחתי

 

 עוֹד יֵשׁ מִלָּה טוֹבָה שֶׁלֹא אָמַרְתִּי,

עוֹד לֹא וִתַּרְתִּי.

וְאַהֲבָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹא אָהַבְתִּי,

אוֹ כְּבָר עָזַבְתִּי.

 

יֵשׁ עוֹד פִּרְחֵי אָבִיב שֶׁלֹא קטפתי,

אולי עייפתי.

וְיֵשׁ חָרוּז חָצוּף שֶׁלֹא חָרַזְתִּי,

אוֹ לֹא הֵעַזְתִּי.

 

יֵשׁ שִׁיר יָפֶה מְאֹד שֶׁעוֹד לֹא שַׁרְתִּי

עוֹד לֹא וִתַּרְתִּי.

עוֹד יֵש הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁלֹא עָשִׂיתִי,

עוֹד לֹא נִסִּיתִי.

 

 וְיֵשׁ הַרְבֵּה שְׁגִיאוֹת שֶׁלֹא רָצִיתִי
אֲבָל עָשִׂיתִי.

וְאֶת הַסֵּפֶר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
עוֹד לֹא כָּתַבְתִּי.

 

מִיֵין הָאוֹשֶׁר הַמוּפְלָא עוֹד לֹא שָׁתִיתִי
כָּל כָּך רָצִיתִי.

פֵּרוּר מִפְּרִי אָסוּר עוֹד לֹא טָעַמְתִּי
אֲבָל חָלַמְתִּי.

   

כְּשֶׁהַמַּלְאָךְ יָבוֹא עִם הַחֶרְמֵשׁ שֶׁלּוֹ -
אַגִּיד לוֹ לֹא.

עוֹד לֹא אֲנֵי.
אֲנִי עוֹד לֹא.