הַרְחֵק בִּמְדִינַת פַּנְדוּבּוֹ הקְּטַנָּה
בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁל יַעַר פֶּרֶא אַפְרִיקָנִי
קַיָּם צָבָא סָדִיר, עָרוּךְ לַמִּלְחָמָה
צָבָא חָזָק, אֲבָל סוֹבֵל מַחְסוֹר וָעֹנִי
שָׁם כָּל חַיָּל, קָצִין, חַיֶּלֶת וְטַבָּח
יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁעֲתִידוֹ שֶׁל צְבָא פַּנְדוּבּוֹ
תָּלוּי בַּיַּחַס לְכָל חֵפֶץ וּמִצְרָךְ,
בַּחִסָּכוֹן וּבַיִּעוּל שֶׁיִנְהֲגוּ בּוֹ.

כִּי יָדוּעַ לַכֹּל בְּפַנְדוּבּוֹ
גַּם צִיוּד מִשְׁתַתֵּף בִּקְרָבוֹת.
נֶאֱמָן הוּא תָּמִיד, אִם טֶרֶם בָּגְדוּ בּוֹ,
וְאִם עוֹד לֹא הָפַךְ לִסְחָבוֹת.
כְּבָר אָמַר גֶּנֶרָל פַּנְדוּבָאִי:
חִסָּכוֹן הוּא חֲצִי נִצָּחוֹן.
אִם חוֹסְכִים בִּתְבוּנָה, הַחָכְמָה הִיא
לַחֲסוֹךְ בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן.

פַּנְדּוּבּוֹ פַּנְדּוּבּוֹ פַּנְדּוּבּוֹ קטנה
פַּנְדּוּבּוֹ פַּנְדּוּבּוֹ פַּנְדּוּבּוֹ ענייה

אֲבָל חַיָּל אֶחָד עָלָה עַל כָּל הַשְּׁאָר
בִּיְעִילוּת בְּחִסָּכוֹן וּבְמִשְׁמַעַת.
הַכֹּל נָתְנוּ לוֹ רוֹב כָּבוֹד וְרוֹב יְקָר
וְהִלְלוּהוּ עַל כָּל שַׁעַל וְכָל צַעַד.
אִם חֲבֵרָיו נִקּוּ הַמֶסְטִינְגְ בְּעִתּוֹן
חָסְכוּ הֵם מַיִם לַצָּבָא וְלַמּוֹלֶדֶת
אָז הוּא הִגְדִיל מֵהֵם בְּחִסָּכוֹן
וְאֶת הַמֶּסְטִינְגְ הוּא נִקָה בִּקְצֵה הַסְּוֶודֶר.

וְאִם כֻּלָּם חָסְכוּ מִבְרֶשֶׁת וּמִשְׁחָה,
לֹא צִחְצְחוּ נַעֲלֵיהֶם מִזֶּה חָדְשַׁיִם,
אָז הוּא צָעַד דַּוְקָא בְּרֶגֶל יְחֵפָה
וְכַך חָסַךְ הוּא גַּם מִשְׁחָה גַּם נַעֲלַיִם.
הוּא לֹא נִקָּה אֶת הָרוֹבֶה הַמְפוּיָח
כְּדֵי לַחֲסוֹךְ אֶת הַמִּשְׁחוֹלֶת וְהַשֶּׁמֶן.
בְּעֵת הַקְּרָב אֶת כַּדּוּרָיו בְּעוֹז חָסַךְ...
אָמְנָם נָסוֹג, אַךְ חִסָכוֹן נָהַג עַד גֶּמֶר.

:

וּכְשֶׁהַמַחְלָקָה חָזְרָה מִשְׂדֵה הַקְרָב,
מְאוּבֶּקֶת מְזִיעָה וּמְפוּיַּחַת
הוּא לֹא מִהֵר לְהִתְרַחֵץ כְּמוֹ חֲבֵרָיו
הֶחְלִיט: אָמוּת. אֲבָל אֶחְסוֹךְ אֶת הַמִּקְלַחַת.
כְשֶׁהִתְאַהֵב וְהִיא לֹא בָּאָה לַפְּגִישָׁה
כִּי בָּחֲרָה בְּרַב סַמָּל (מַה רַב הַסֵּבֶל)
הֶחְלִיט לִתְלוֹת עַצְמוֹ עַל עֵץ מֵרוֹב בּוּשָׁה,
אַך הִתְחַרֵט. הָיָה חֲבַל לוֹ עַל הַחֶבֶל.

השיר הזה היה לי מציאה מפתיעה.
יום אחד שלח לנו חברנו דן אלמגור מייל מפתיע:
"לאה, מוטקה, תראו מה מצאתי בחוברת זמר שהוציא מאיר נוי בשנת 1986".
ובמייל הופיע שיר עם תווים:
פַּנְדוּבּוֹ
השיר: לאה נאור
הלחן מ. נוי
משרד הבטחון, אגף המשק
סרטון אנימציה 1959
השיר הפתיע ובלבל אותי. לא זכרתי שכתבתי אותו. לא היה לי שום העתק או טיוטה שלו. לא זכרתי שום סרטון אנימציה.או ארץ בשם פנדובו. אך כמה מהחרוזים נראו לי מוכרים מאד. באמת כתבתי אותם.
תאריך סרטון האנימציה, 1959, ערער את כל מה שחשבתי על התחלת כתיבתי הפזמונאית. עד שקיבלתי את המייל הזה הייתי בטוחה שהשירים הראשונים שלי שזכו להלחנה (מלבד שירי החתונות של נחל עוז) הם שלושה שירים שכתבתי לתכנית הנפלאה "הוא והיא" של אריק לביא ושושיק שני, (הבכורה בשנת 1962. את המערכונים כתב קישון, הלחנים לשירי היו של סשה ארגוב ודב זלצר. ראיתי בזה את שיא ההצלחה שלי, ממש זינוק בעלייה).
בן זוגי, ההיסטוריון מוטקה נאור, שזכרונו הרבה יותר טוב משלי, נזכר שפעם, בתחילת עבודתו בעיתון "במחנה נח"ל" הפיקה המחלקה לחסכון וייעול במשרד הביטחון סדרת סרטי אנימציה המעודדים את החסכון בצבא והיו חסרים להם פזמונים. מוטקה נידב את עצמו וגם אותי למשימה וכל אחד מאתנו כתב שיר על חיסכון בצבא. אפילו מוטקה אינו יודע אם הסרטונים אכן צולמו ואם השירים בוצעו. (אולי גם בזה נהגו בחסכון)
החוברת הפנימית בה אסף מאיר נוי את שיריו הודפסה בשנת 1996 שלושים ושבע שנה לאחר שהשיר נכתב.