לגננת טובה חפץ

בְּגַנִּים אֲחֵרִים
אוּלַי זֶה אַחֶרֶת
אַךְ בַּגַּן שֶׁל טוֹבָה,
כָּכָה טוֹבָה אוֹמֶרֶת,
עוֹד לֹא נִגְמְרוּ הַיָּמִים.
יֵשׁ הוֹסָפָה, מַבְטִיחָה לָכֶם.
מָחָר יִהְיֶה עוֹד יוֹם
בִּמְּיוּחָד בִּשְׁבִילְכֶם.

אִם הַצִּיּוּר עוֹד לֹא גָּמוּר,
אֶת הַמְּכוֹנִית תָּפְסָה רוֹנִית,
כָּל הַיְּלָדִים מִתְנַדְנְדִים וְלֹא נִשְׁאַר לְךּ מָקוֹם?
אָז מָה? הַזְּמַן עוֹד לֹא נִגְמַר.
מָחָר יִהְיֶה עוֹד יוֹם.

הַסּוּס תָּפוּס? וְגַם הַחוֹל?
אַתָּה רוֹצֶה וְלֹא יָכוֹל?
עוֹד לֹא הִסְפַּקְתָ שׁוּם דָּבָר?
אָז מַה?
הַזְּמַן עוֹד לֹא נִגְמַר.

עוֹד לֹא נִגְמְרוּ הַיָּמִים.
יֵשׁ הוֹסָפָה, יֵשׁ קִינוּחַ.
מָחָר יִהְיֶה עוֹד יוֹם.
זֶה בָּטוּחַ