תְּנַסֶּה לְהַסְתִּיר, אֲבָל רוּחַ עוֹבֶרֶת
יוֹדַעַת הַכּל עָלֶיךָ.
וְהִיא מְרַכֶלֶת וְהִיא מְפַזֶרֶת
פְּרָטִים וּתְמוּנוֹת עַל חַיֶּיךָ.
 

וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין עוֹד זוֹכֵר
מַה נָכוֹן וּמַה כּוֹזֵב.
טוֹב שֶׁיֵּשׁ חָבֵר אֲמִיתִי, חָבֵר
שֶׁיֵדַע לְהָבִין לַלֵּב,

שָׁיִּגַּע בִּזְהִירוּת בַּנְּשָׁמָה שֶׁלְךָ.
טוֹב שָׁיֵּשׁ חָבֵר נֶאֱמָן
כְּשֶׁמַשָּׂא הַחַיִים כָּבֵד לְךָ
כְּמוֹ הַגֶּשֶׁם עַל הֶעָנָן.
 

מוחמד עבד-אל וואהב  משורר , מלחין וזמר מצרי  1902  -  1999