אָמַרְתִּי לָרוּחַ:
הַבַּיִת פָּתוּחַ
נָעוּף מֵהַבַּיִת אַתְּ וַאֲנִי,
מֵעַל לַגָּגוֹת וּמֵעַל לַאַנְטֶנוֹת,
נִדְהָר בַּאֲוִיר עַל סוּסִים-עֲנָנִים.

הָרוּחַ צִפְצְפָה עָלַי,
וְצָחֲקָה בְּקוֹל,
וְגַם זָרְקָה עָלַי עָלֶה
צָהוֹב, כָּזֶה גָדוֹל.

אָמַרְתִּי לָרוּחַ:
תֵּשְֹבִי קְצָת לָנוּחַ,
הֵכַנְתִּי עַרְסָל בִּשְׁבִילֵךְ בִּמְיוּחָד.
תִּתְנַדְנְדִי, תַּעֲלִי וְתֵרְדִי,
בְּיַחַד אִתִּי. נַעֲשֶׂה לָנוּ חַג.

הָרוּחַ רַק שָׁרְקָה אֵלַי:
אֵין לִי זְמָן עַכְשָׁו.
בְּעוֹד שְׁנִיָּה יֵרֵד פֹּה גֶּשֶׁם
הֵבֵאתִי אֶת הַסְּתָו.

אָמַרְתִּי, תּוֹדָה
אַתְּ נֶחְמָדָה,
אֲבָל אִם יֵשׁ גֶּשֶׁם – אֲנִי בּוֹרַחַת
הָרוּחַ שָׁרְקָה
סָעֲרָה, צָחֲקָה,
וְהוֹרִידָה עָלֵי מִקְלַחַת.

(זְהִירוּת מִשִּׂיחוֹת עִם רוּחוֹת סְעָרָה
זֶה נִגְמַר בְּמִקְלַחַת קָרָה)