הַשִּׁיר שֶׁשָׁרָה לִי הָרוּחַ,
אוּלַי הָיָה זֶה שִׁיר שֶׁל אַהֲבָה.
אֵיךְ הִיא יָדְעָה, אֵיך נִחֲשָׁה הָרוּחַ.
כַּמָּה אֲנִי הָיִיתִי עֲצוּבָה.

אוּלַי הָיָה זֶה שִׁיר שֶׁל אַהֲבָה.
שֶׁשָׁרָה לִי הָרוּחַ הַטּוֹבָה.

הַשִׁיר שֶׁשָׁרָה לִי הָרוּחַ
לִוּו אוֹתוֹ קוֹלוֹת הַרְחוֹב שֶׁלִּי.
הַצִּיפּוֹרִים מֵעַל עָנָף קָרוּעַ
הֵן הִצְטַרְפוּ וְשָׁרוּ קוֹל שֵׁנִי.

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁרַק לְמַעֲנִי
הֵן הִצְטָרְפוּ וְשָׁרוּ קוֹל שֵׁנִי.

הָיְתָה שְׁקִיעָה יָפָה, אֲנִי זוֹכֶרֶת,
שָׁקְעָה בַּיָּם אָז שֶׁמֶש אֲדֻמָּה.
הַשִּׁיר הַהוּא, שֶׁשָׁרָה לִי הָרוּחַ
אוּלַי הָיָה זֶה שִׁיר שֶׁל נָחָמָה.

הָיְתָה שְׁקִיעָה יָפָה וַאֲדֻמָּה.
כָּל כָּך רָצִיתִי שִׁיר שֶׁל נֶחָמָה.

כְּמוֹ גַּל שָֹקֵט הַמִּתְרַפֵּק עַל סֶלַע,
כְּמוֹ מַנְגִּינָה יוֹצֵאת לִמְעוּפָה.
הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁשָׁרָה לִי הָרוּחַ
הָיָה לִי כְּמוֹ חִבּוּק אוֹ לְטִיפָה.

עָבְרָה עָלַי הָרוּחַ בִּמְעוּפָה
כְּמוֹ חִבּוּק, אוּלַי כְּמוֹ לְטִיפָה.

רַק מַנְגִּינָה שְׁקֵטָה זִמְרָה הָרוּחַ
לְלֹא מִלָּה, אֲפִילּוּ לֹא מִלָּה.
אֲבָל אֲנִי, וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ,
רַק בִּגְּלַלָּה הִרְגַּשְׁתִּי הֲקָלָה.

זֶה רַק בִּגְּלַל הָרוּחַ הַקַּלָה,
רַק בִּגְּלַלָּה הִרְגַּשְׁתִּי הֲקָלָה.